רע"א 5787-23 רע"א 5787-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז – לוד (השופט ע' עאסי) בת"א 36045-05-23 מיום 26.7.2023, שבגדרה הורה בית המשפט למבקש 1 להתייצב לבדיקה אצל מומחה בתחום הפסיכיאטריה של הילד מטעם המשיב במועד שנקבע לכך (להלן: המומחה).

2.המבקש 1, יליד 2010 (להלן: הקטין) הגיש ביום 15.5.2023, באמצעות הוריו, הם המבקשים 3-2, תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בשל עבירות מין שביצע בו המשיב. במסגרת ההליך, המשיב קבע לקטין בדיקה על ידי מומחה רפואי מטעמו בקרית מוצקין, לשם הכנת חוות דעת נגדית. ביום 16.7.2023 הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט המחוזי להורות למשיב לקבוע לקטין בדיקה אצל מומחה רפואי המתגורר בסמוך למקום מגוריו של הקטין במרכז הארץ. נטען כי המרחק ממקום מגוריו של הקטין לבין מרפאת המומחה מכביד על הקטין ומהווה הצדקה לסירוב לבדיקה, מכוח תקנה 87(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, וקבע כי לנוכח נימוקי המשיב לעניין הקושי באיתור מומחה בתחום הנדרש, על הקטין להתייצב לבדיקה אצל המומחה מטעם המשיב בקרית מוצקין.

3.על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי, שבגדרה חוזרים המבקשים, בעיקרו של דבר, על טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי, ומדגישים כי הנסיעה לקריית מוצקין מערימה קשיים בלתי נסבלים על הקטין המאובחן בנכות פסיכיאטרית; כי היא מנוגדת להלכה הנוהגת; וכי ישנם מומחים מתאימים רבים המצויים קרוב יותר למקום מגורי הקטין.

מנגד, המשיב סומך את ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי וטוען, בין היתר, כי נוכח נדירותה של המומחיות בתחום הפסיכיאטריה של הילד, ועומס העבודה הרובץ על המומחים בתחום זה, מציאת מומחה בתחום אינה קלה וכי הוא עשה כל אשר לעיל ידו על מנת לאתר מומחה מתאים. עוד נטען, כי הקטין אינו סובל מנכות המונעת ממנו את הנסיעה למומחה ולפיכך סירובו להיבדק על ידו אינו מוצדק; וכי החלטת בית המשפט המחוזי מתיישבת עם ההלכה המנחה בעניין.

4.דין הבקשה להידחות, כפוף לאמור להלן.

החלטת בית המשפט המחוזי היא החלטה דיונית מובהקת הנטועה בליבת שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית. כידוע, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות ביניים מעין אלו, אלא במקרים חריגים שיש בהם כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, או כאשר עלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש (ראו: סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 203 (מהדורה שלישית, 2012)). המקרה שלפנינו רחוק מלבוא בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

5.למעלה מן הצורך, אציין כי אף לגופו של עניין, לא מצאתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר קיבל את טענת המשיב לעניין הקושי שבאיתור מומחה מתאים קרוב יותר למגורי הקטין. יחד עם זאת, נוכח המרחק האמור, על המשיב לממן לקטין הסעה במונית לצורך התייצבותו לבדיקה אצל המומחה.

6.הבקשה נדחית אפוא, כפוף לאמור בסעיף 5 לעיל, לעניין מימון הוצאות הנסיעה.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.