רע"א 5806/99 מאור מנחם נ. קצין התגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ש' פינקלמן, מ' נאמן ור' חופרי) מיום 25.5.98 בע"א 4668/97.

1.המבקש, נכה צה"ל בעל דרגת נכות צמיתה של 75% ונכות משוקללת של 57%, מבקש כי נתיר לו לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה נדחה ערעורו לשלם לו "תגמול לנכה המתבגר" מכוח סעיפים 7ג ו- 7ד לחוק הנכים (תגמולים ושיקום)(נוסח משולב), תשי"ט1957- ("חוק הנכים").

2.המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי המחלוקת בינו למשיב הינה מחלוקת במישור העובדתי גרידא, מחלוקת שבית המשפט אינו מוסמך לדון בה, שכן סעיף 34(א) לחוק הנכים קובע כי ערעור לבית המשפט על החלטת ועדת הערר יהיה בנקודה משפטית בלבד. לטענת המבקש בינו למבקש קיימת מחלוקת משפטית באשר לפרשנות שיש ליתן לסעיף 7ד לחוק הנכים. עוד טוען המבקש כי שגתה ועדת הערר שהתעלמה לחלוטין מעדויות, תצהירים, מסמכים רפואיים, מסמכי פרישה ומקביעת הרופא התעסוקתי, שהציג המבקש בפניה, ואילו היתה מתייחסת אליהם ומעניקה להם את המשקל הראוי סביר להניח שהיתה מגיעה למסקנה עובדתית שונה מזו שהגיעה אליה. בנוסף, טוען המבקש, שגתה ועדת הערר בכך שהתעלמה מחוות דעתו של הרופא המחוזי שהמליץ לשלם למבקש את התגמול לנכה המתבגר.

3.המשיב בתשובתו מתנגד לבקשה תוך שהוא מציין כי הבקשה כולה עוסקת במישור העובדתי ואשר על כן אין מקום להעניק רשות ערעור הן מכוח סעיף 34(א) לחוק הנכים והן מכוח ההלכה הכללית שרשות ערעור ניתנת רק במקרים בהם מדובר בשאלה משפטית תקדימית או חדשנית, בעלת חשיבות ציבורית החורגת מגדר הסיכסוך שבין בעלי הדין, דרישות אלו, לטענת המשיב, לא התקיימו במקרה דנן. לגופו של ענין, טוען המשיב כי הזכאות לתגמול לנכה המתבגר נתונה למי שאינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי. בעניננו חוות הדעת הרפואיות מעידות שהמבקש בעל כושר עבודה מוגבל ואינו משולל לחלוטין יכולת לעבוד, יתירה מזו, העובדה כי המשיב לומד באוניברסיטה מעידה, לטענת המשיב, כי המבקש הינו בעל כושר עבודה מסוים, ואף מבקשתו של המבקש משתמע כי הוא מסוגל לעבוד בעבודה משרדית 4 שעות ביום. לאור כל האמור טוען המשיב הרי שהמחלוקת בינו למבקש היא מחלוקת עובדתית גרידא שאינה מקנה רשות ערעור.

4.לאחר שעיינתי בחומר בפני הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הטענות אותם מעלה המבקש הן ברובן טענות עובדתיות הנוגעות למשקל שנתנה ועדת הערר לחומר שהמבקש הציג בפניה, ערכאת ערעור שניה אינה דנה בנושאים אלו. וודאי שכך הם פני הדברים במקרה בו גם הערעור הראשון מוגבל לשאלות משפטיות בלבד מכוח סעיף 34(א) לחוק הנכים. טענת העותר כי קיימת מחלוקת משפטית בינו למשיב באשר לפירוש שיש ליתן לסעיף 7ד לחוק הנכים הושמעה בקול רפה וללא כל התייחסות למהותה של המחלוקת. זאת ועוד, אפילו קיימת מחלוקת משפטית אמיתית, ואיני נדרש להכריע בכך, עדיין תנתן רשות ערעור שני רק כאשר מדובר בשאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מהסכסוך שבין הצדדים, וכדברי המשנה לנשיא שמגר בפרשת חניון חיפה בע"מ :

"סיכומו של דבר וכמסקנה נגזרת מן האמור לעיל - לא ניתן להגדיר באופן ממצה מראש את סוגי המקרים, בהם תוענק רשות לערער מפאת חשיבותם, אך המדובר בעיקר באלו: שאלות בעלות חשיבות חוקתית; נושאים, בהם יש החלטות סותרות של ערכאות נמוכות יותר, ואשר בהם טרם נפסקה הלכה על ידי ערכאת הערעור הגבוהה ביותר, הווה אומר, מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם יש חשיבות עניינית לבעיה המשפטית המועלית בהם בין כעמדה בפני עצמה ובין מבחינת הקשרה או זיקתה לנושאים משפטיים אחרים; מקרים, בהם יש חשיבות ציבורית בענין; במילים אחרות, מקרים, בהם החשיבות המשפטית חורגת מן הענין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123, 128)

המקרה שבפני אינו נמנה עם רשימת המקרים בהם תינתן רשות ערעור.

לאור האמור, דין הבקשה להידחות. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.