רע"א 5814/16בינה סוכנות לביטוח (2002) נ. הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכו

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (השו' ג' גינת ) מיום 25.7.2016 בעש"א 43180-06-16, בגדרה דחה בקשה לעכב את ביצועה של החלטת המשיבה לבטל את רישיונם של המבקשים למשך שנתיים.

2.המבקש 2 (להלן: המבקש ), המחזיק ברישיון סוכן ביטוח מאז שנת 1983, הקים את המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) בשנת 2002, והוא מנהלה הכללי ובעל המניות היחיד בה. עקב ריבוי תלונות שהגישו לקוחות המבקשים ליחידה לפניות הציבור באגף שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר, הוחלט לבצע ביקורת במבקשת. נציגי האגף ורואה חשבון מלווה צפו בפעילות המתבצעת במבקשת, האזינו להקלטות שיחות מכירה, שוחחו עם בעלי תפקידים ומוקדנים ועוד. בביקורת נמצאו פגמים מהותיים בתהליך מכירת פוליסות ביטוח. מממצאי הביקורת עלה, כי המבקשת מפעילה מערך מכירה טלפוני של עובדים שאינם מחזיקים ברישיון סוכן ביטוח, תוך שהמבקש, בעל הרישיון היחיד במבקשת, אינו מעורב כנדרש בהליכי המכירה, וכי המוקדנים מטעים את הלקוחות ומבצעים עסקאות מכירת פוליסות מבלי שהדבר נמסר למבוטחים במפורש ובלא לקבל הסכמתם לעצם רכישת הפוליסה ותוך טשטוש עצם החיוב בתשלום וסכומו. נוכח ממצאי הביקורת, החליטה המשיבה להביא את הדברים לפני הוועדה המייעצת לפי סעיף 4 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981 (להלן: החוק ) . אחר שהמבקשים השמיעו טענותיהם לפני הוועדה, המליצה היא לשלול את רישיונם של המבקשים למשך שנתיים. ביום 23.5.2016 החליטה המשיבה לאמץ את ההמלצה וקבעה, כי ביטול הרישיונות ייכנס לתוקף בתוך 30 יום ממועד החלטתה.

3.יומיים טרם כניסת ביטול הרישיונות לתוקף הגישו המבקשים ערעור על ההחלטה, ועמו בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה. נוכח המועד בו הוגשה הבקשה, הגיעו הצדדים להסדר דיוני בו הוסכם על מועד לתגובת המשיבה ולתשובת המבקשים לה, תוך ציון כי "החלטת המשיב נשוא הערעור לא תיכנס לתוקף אלא ביום 26.7.2016". אחר שהוגשו טיעוני הצדדים ניתנה ביום 25.7.2016 החלטת בית המשפט הדוחה את הבקשה. בהחלטה נקבע, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, בשים לב לנתונים העובדתיים עליהם נסמכת החלטת המשיבה, אשר המבקשים לא הציגו טענות של ממש לסתירתם, ובשים לב לצמצום בהתערבות בשיקול הדעת המינהלי של המשיבה, כמו גם העובדה שהמבקשים לא הראו כי חל שינוי משמעותי בפעילותם לתיקון הליקויים מושא הביקורת. אשר למאזן הנוחות נקבע, כי מדו"ח הביקורת והמלצת הוועדה המייעצת עולה חשש לפגיעה בציבור המבוטחים, וכי מנגד, בית המשפט ער, אמנם, לתוצאות הקשות מבחינתם של המבקשים, אולם הם לא הראו כי אי קבלת הבקשה תגרום להם נזק בלתי הפיך, וכי יש להניח כי ניתן יהיה לשמוע את הערעור לגופו בתוך פרק זמן סביר ואף טרם חלוף תקופת ביטול הרישיון.

4.על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני, ועמה בקשה מתן לסעד זמני בערעור. המבקשים טוענים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן ביטול הרישיונות יגרום לקריסת המבקשת ולנזק בלתי הפיך למבקשים, הנתונים בקשיים כלכליים ניכרים, כמו גם לפגיעה בעובדיהם ובלקוחותיהם. לכך הוסיפו כי המבקש יתקשה, בהיותו כבן 60, לעמוד בבחינות לקבלת רישיון מחודש בתום תקופת ביטול הרישיון ובכך ייגדע מקור פרנסתו. אשר להגנת ציבור המבוטחים, נטען, כי משלא הוחלט להתלות את רישיונות המבקשים במהלך תהליך הביקורת כולו הרי ניתן להמתין עד לתום הליך הערעור על החלטת המשיבה. על האמור הוסיפו המבקשים והציגו את מכלול טענותיהם לגוף הערעור כנגד סבירות ומידתיות החלטת המשיבה, על יסודם טענו כי סיכויי ערעורם טובים.

5.לאחר עיון בבקשה שלפני, ובכתבי הטענות בהליך קמא לרבות תגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה פסוקה היא, כי אין בית משפט זה מתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני אלא במקרים חריגים (רע"א 1181/97 קצף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ

(15.5.1997); רע"א 8843/09 סטרוד נ' עו"ד אשכנזי, כונס נכסים (5.11.2009)). המקרה שלפני אינו בא בגדר מקרים חריגים אלו.

סעיף 102 לחוק, מכוחו הוגש ערעור המבקשים לבית המשפט קמא מורה, כי "הגשת ערעור לא תעכב ביצוע החלטה שעליה מערערים זולת אם הסכים לכך המפקח או הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע ההחלטה". מכאן, שהכלל הוא שביצוע החלטת המשיבה לפי סעיף 29 לחוק לא יעוכב אלא במקרים חריגים. כלל זה, המסמן צמצום במתן סעד זמני בהליך הערעור על החלטת המשיבה, הולם את העובדה, כי הגם שההליך מוגש כערעור אזרחי, עסקינן בביקורת על החלטת רשות מינהלית, אשר היקפה, כידוע, מצומצם ובתי המשפט זהירים בה.

עיון בבקשה ובערעור לגופו מעלה, כי המבקשים אמנם טענו שורה ארוכה של טענות כנגד החלטת המשיבה, עד כי נדמה כי לא הותירו עילה או כלי במשפט המינהלי אשר לא גויס לטיעונם, אולם בכך אין די על מנת ל הכניס את המקרה בגדר החריג האמור בשים לב למהות העומדת במרכז החלטת המשיבה. אל מול השלכת ביטול הרישיון על המבקשים עומדת ההגנה על ציבור המבוטחים, נוכח העולה מהמלצת הוועדה המייעצת והחלטת המשיבה, בדבר מקרים של מכירת פוליסות ביטוח בלא שהדבר נמסר למבוטחים במפורש ובלא לקבל הסכמתם לעצם רכישת הפוליסה ולמחיר בו חויבו. המשיבה ציינה, כי בעוד המבקשים יהיו מנועים מהחתמת לקוחות על פוליסות חדשות יוסיפו הם לקבל עמלות בגין פוליסות קיימות. לכך מצטרפת הערת בית המשפט קמא, לפיה ניתן יהיה לשמוע את הערעור לגופו בתוך פרק זמן סביר. עוד אוסיף, כי אין בטענת המבקש כי יתקשה לבצע בשנית את המבחנים לרישיון כדי להועיל לו בשלב הזמני, שכן ככל שיידחו טענות המבקשים לגוף הערעור, אין עצם הקושי להיבחן בגיל מבוגר, ככל שכך הוא, מצדיק הימנעות מביטול הרישיון, וככל שיתקבל הערעור ממילא יושבו רישיונות המבקשים לתוקפם.

ראוי עוד לציין, כי המבקשים הגישו את בקשתם לבית המשפט קמא סמוך מאוד לתום תקופת עיכוב הביצוע בת 30 הימים שניתנה בהחלטת המשיבה. בניגוד לנטען בבקשה, כי הוסכם החלטת המשיבה תכנס לתוקף ביום 27.7.2016, הרי בהסדר הדיוני הוסכם, כי "החלטת המשיב נשוא הערעור לא תיכנס לתוקף אלא ביום 26.7.2016", ולפיכך ההחלטה בדבר ביטול הרישיונות כבר נכנסה לתוקף במועד הגשת הבקשה שלפני.

6.נוכח כל האמור, רואה אני לדחות את בקשת רשות הערעור. הנחתי היא, כי הדיון בערעור לגופו ייקבע במועד קרוב בהתאם ליומנו של בית המשפט קמא.

7.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.