רע"א 5825/12 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ו' פלאוט ) מיום 18.4.2012 ברמ"ש 42214-12-11, שדחתה בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת ח' שירה ) מיום 30.11.2011 בת"ע 4720/08, שקיבלה את בקשת משיב 1 (להלן: מנהל

העיזבון ) להארכת תוקף מינויו ולאישור מכירת דירת מגורים בחיפה (להלן: הדירה ).

2.

המבקש מונה כאפוטרופוס על חסוי שהוא אחיינו של המנוח מוריש העיזבון (ולהלן יכונו בהתאמה: האחיין ו המנוח ). האחיין התנגד בבית המשפט לענייני משפחה לשתי בקשותיו של מנהל העיזבון.

ההתנגדות להמשך כהונתו של מנהל העיזבון נדחתה, שכן הטענה נידונה כבר במספר ערכאות ונדחתה. ההתנגדות למכירת הדירה נדחתה אף היא, שכן התברר לבית המשפט שניתן כבר פסק דין בורר בנושא, שקיבל באופן מלא את עמדת משיבה 2 (להלן:

בית האבות ), שהיא זכאית למימוש הדירה, הממושכנת לפירעון חובותיו של המנוח כלפיה. פסק דין הבורר אושר בבית משפט השלום חרף התנגדות האחיין.

כאמור, בית המשפט המחוזי מיאן לתת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל. נקבע כי אין מניעה למימוש המשכון, לנוכח פסק הבורר שאושר כדין. כמו כן נקבע שכיוון שהזכויות בדירה היו רשומות על שם המנוח, המקום לבררן אינו במסגרת תיק עיזבון אלא בהגשת תובענה נפרדת לבית המשפט המוסמך. הטענות כנגד מנהל העיזבון נדחו אף הן. מכאן הבקשה שלפניי.

3.

המבקש טוען בהליך דנא שבית המשפט לענייני משפחה הסתמך על החלטות שיפוטיות שניתנו בחוסר סמכות עניינית, ועל כן דין החלטתו להתבטל. זאת מפני שבאזכור ההחלטות השיפוטיות הנוגעות לאישור פסק הבוררות, בית המשפט לענייני משפחה מתייחס להחלטות שניתנו בבית המשפט המחוזי בטרם הועבר פסק הבוררות למקומו הנכון בבית משפט השלום. עוד נטען כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מבטל הלכה למעשה הסכמה בין המנוח לבין האחיין, שקיבלה תוקף של פסק דין, שלפיה אין למכור את הדירה עד להכרעה בפסק בוררות של שלושה דיינים לפי דין תורה. לצד זאת נטען שהאחיין, שסובל ממצב נפשי שאינו קל, לא קיבל את יומו הראוי בבתי המשפט עד כה.

4.

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין היא ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. המשוכה גבוהה יותר עת עסקינן בגלגול שלישי. כפי שנקבע על ידי הנשיא זוסמן בהמ' 863/78 דניאל לוי נ' עליזה רחמים פ"ד לג(3), 168, "כדי לזכות בהגשת ערעור שני לבית-משפט זה לא די בכך שבעל דין יצביע על אפשרות שערכאה קודמת טעתה, אלא דרוש שייראה כי עולה מפסק-הדין שאלה בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית המצדיקה דיון בערכאת ערעור שנייה זו".

ככל שהפכתי בטענות שהעלה המבקש ובא כוחו, לא מצאתי כי הן מעלות שאלות המצדיקות דיון בגלגול שלישי בפני בית משפט זה. מדובר בטענות מובהקות הנוגעות לקיומו של הליך, שהסתעף והסתבך משך שנים ארוכות בערכאות מערכאות שונות, ובהן בתי המשפט הרגילים, בתי המשפט לענייני משפחה ופסקי בוררות, תוך שזכותו של בית האבות לגבות את חובותיו נפגעת וזאת מבלי לקבל את הפיצוי המקובל בדמות ריבית וריבית פיגורים (ראו פסק דינו של הבורר, הרב יעקב פרבשטיין, מיום כ"ח בשבט תשס"ט, המצורף כנספח 17 לבקשה, פסקה ב). למעלה מן הדרוש אוסיף שאף לגופו של עניין לא נראה שנפלה טעות בהחלטות שתי הערכאות הקודמות – מינוי מנהל העיזבון נעשה כדין, ואף באשר לזכות בית האבות בדירה, אין לקבל שההשהיה הזמנית של הליכי ההוצאה לפועל היוותה סוף פסוק להליכים, לאחר שבפסק בורר מאוחר יותר נקבע בבירור כי ניתן לפעול למימוש המשכון.

5.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.