רע"א 5841/00 מרים שקד נ. מוסד לביטוח לאומי

העותרת נפגעה כאשר דלת מיניבוס בו נסעה נסגרה על כף ידה. בעקבות פגיעה זו פנתה העותרת למשיב כדי שתיקבע לה דרגת נכות. רופא מטעם המשיב קבע לעותרת נכות של 0% לצמיתות, וועדה הרפואית לעררים אישרה קביעה זו. על החלטה זו ערערה העותרת בפני בית הדין האזורי לעבודה. בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ע' ורבנר) דחה את הערעור; בפסק-הדין הוסבר, כי על פי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה1995-, ניתן לערער על החלטת הועדה הרפואית לעררים "בשאלה משפטית בלבד", ואילו העותרת לא העלתה כל טענה משפטית כנגד החלטת ועדת העררים.

העותרת הגישה לבית הדין הארצי לעבודה בקשת רשות ערעור על פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה. בקשתה של העותרת נדחתה. בית-הדין הארצי (השופט י' פליטמן) קבע, שהעותרת לא הצביעה על כל פגם משפטי שנפל בהחלטת ועדת העררים. כמו-כן נדחתה בקשת העותרת למינוי "רופא בורר" כדי שיכריע בשאלה בין הצדדים.

על החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו. בעתירה שבה העותרת ומבקשת מינוי רופא בורר שיכריע בשאלת נכותה. דין העתירה להדחות. בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, והוא יעביר את החלטות בית הדין תחת שבט הביקורת רק כאשר מתגלה בהן טעות מהותית.

בעניין שבפנינו לא מצאנו טעות מהותית כזו. כידוע, היקף הביקורת השיפוטית על החלטות הועדות הרפואיות מוגבל לשאלות משפטיות, שכן ועדות אלה מכריעות בעניינים רפואיים שאינם בתחום מומחיותו של בית-המשפט. בנסיבות העניין אין כל בסיס משפטי להתערבות של ערכאה שיפוטית בכלל ושל ערכאה זו בפרט. יחד עם זאת, כפי שהודגש הן בהחלטת בית-הדין האזורי והן בהחלטת בית-הדין הארצי, אם תהיה החמרה במצב העותרת היא תוכל לשוב ולפנות למשיב בהליך של החמרת מצב, לצורך קביעה מחודשת של נכותה, אם תמציא אישור רפואי לכך שחלה החמרה במצבה ביחס למצבה עת נקבעה נכותה בעבר.

לאור כל זאת, העתירה נדחית.