רע"א 5857/97 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ. עבסיה עלי

1.המשיב הוא התובע בבית המשפט המחוזי, בתובענה בה נתבעת המבקשת לפיצויים בגין תאונת דרכים. ביום 16.6.96 הורה בית המשפט על מינויו של מומחה, פרופ' שאקו, כמומחה מטעם בית המשפט בנושא השיקום. בהחלטה צויין, כי המומחה "יפרט לבית המשפט בחוות דעתו את צרכיו השיקומיים של התובע [המשיב] ואופן השיקום המומלץ על ידו". ואכן, הוגשה חוות דעת כאמור. המשיב הגיש חוות דעת מטעמו (חוות דעת של פרופ' טלר) המתייחסת הן לצרכי השיקום והן לעלותם של צרכים אלה. המבקשת טענה, כי אין לקבל חוות דעת זו כראיה, שכן אין היא קבילה. בהחלטתו דחה בית המשפט את הבקשה וקבע, כי בעוד שחוות דעתו של פרופ' שאקו עוסקת בצרכים של המשיב, אין היא עוסקת בעלותם של צרכים אלה. בית המשפט הוסיף, כי חוות דעתו של פרופ' טלר היא "סוציואקנומית" ולא רפואית, ובוודאי שכך הדבר לגבי החלק הדן בעלות הטיפול, להבדיל מן הצרכים עצמם. על כן קבע בית המשפט, כי אין צורך להכריע בשאלת הקבילות במלואה בשלב זה בשל העובדה, כי חלק מחוות הדעת - קביל.

2.על החלטה זו מוסבת בקשת רשות הערעור שבפני. טוענת המבקשת, כי חוות הדעת שהגיש המשיב מטעם פרופ' טלר היא חוות דעת בעניין רפואי, שעל פי תקנה 2(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז1986-, יש להוכיחו רק על ידי מומחה מטעם בית המשפט. המבקשת מציינת, כי בעניין שהוא כולו של עלות, אין צורך בחוות דעת מומחה, אך כאן, היות וחלק מחוות הדעת עוסק בצרכים רפואיים, חלקם אף לא בגידרה של חוות דעתו של פרופ' שאקו, הרי ששגה בית המשפט משלא פסל כראיה את חוות הדעת כולה.

3.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המבקשת, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. אכן, אף המבקשת אינה טוענת כי עלות הטיפולים והצרכים - להבדיל מהצרכים עצמם, אינם מחייבים מינוי מומחה מטעם בית המשפט כאמור בתקנות. על כן, ומשעה שבית המשפט קמא לא קבע כי כל חוות דעתו של פרופ' טלר תהא קבילה, אלא כי חלקה לפחות יכול שיהא קביל (הוא החלק העוסק בעלויות), הרי שלא מציתי עילה להתערבות בשיקול דעתו והחלטתו של שופט בית המשפט המחוזי. אין בהחלטה דנן, ככל שהיא נוגעת לעלות הטיפול, משום סתירה לעקרונות שנקבעו ברע"א 6706/95 בטוח חקלאי נ' גיל לשם , פ"ד מט(5) 133. כך הדבר בייחוד לאור דחיית ההחלטה בעניין הקבילות, להמשך הדיון בערכאה הראשונה. לפיכך, דין הבקשה להידחות.