רע"א 5859/00 גנאדי גבריאילוב נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות בנשק שלא כדין - החזקת נשק ונשיאת נשק - איומים והחזקת נכס החשוד כגנוב. על פי האמור בכתב האישום ביום 7.7.00 סמוך לשעה 3:45 לפנות בוקר נתפס העורר כשהוא נושא אקדח גנוב במכוניתו. עובר לתפיסתו פגש העורר באדוארד פבלובסקי שהינו אחד מבעליו של בית עסק יריב לבית העסק שאליו השתייך העורר; באותה פגישה איים העורר על אדוארד כי יהרוג אותו.

עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים. בית המשפט המחוזי (השופטת נ' אפל-דנון) נעתרה לבקשה והורתה על מעצרו. בהחלטתו קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה לאישומים הנוגעים להחזקת הנשק. בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה שלפנינו שבו העורר נתפס לפנות בוקר כשברשותו נשק, על רקע סכסוכים בין בעלי מכוני לווי מתחרים, קמה נגד העורר עילת מעצר בגין מסוכנותו. בית המשפט קבע כי מסוכנותו של העורר מתחזקת נוכח עברו הפלילי, הכולל עבירות רכוש שונות. עוד ציין בית המשפט כי העבירות נשוא האישום בוצעו לכאורה בעת שהעורר היה אסיר ברשיון ובעת שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי שעשוי להיות בר הפעלה; בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי אין מנוס אלא להורות על מעצרו של העורר.

נגד החלטה זו מופנה הערר שבפניי.

בדיון בערר טען בא-כוח העורר כי אין די ראיות לכאורה נגד מרשו. הסניגור הצביע על כך כי האקדח שנתפס ברשותו של העורר נבדק ולא נמצאו עליו טביעות אצבעו של העורר. כן טען הסניגור כי מסוכנותו של העורר אינה כה גבוהה עד כי היא מצדיקה את מעצרו של העורר. עיקר טענותיו של הסניגור נגעו לשאלת קיומה של חלופה למעצר; לטענתו, ניתן להסתפק בעניינו של העורר בחלופה למעצר, שלפיה העורר ישהה בעיר מגוריו אשדוד, הרחק מזירת האירוע נשוא האישום.

באת-כוח המדינה התנגדה לערר. לטענתה, יש בידי התביעה ראיות לכאורה נגד העורר; לטענת באת-כוח המדינה, אמנם לא נמצאו על האקדח טביעות אצבעו של העורר, ולמעשה, לא נמצאו על האקדח טביעות אצבע כלל; אלא, שאין בכך כדי לסייע לעורר שכן ממילא לגרסתו כלל לא נגע באקדח, אשר נמצא בתוך שקית מתחת לכסא הנהג. באת-כוח המדינה הוסיפה, כי בידי התביעה די ראיות לכאורה לאשמתו של העורר. לטענתה, הראיות מלמדות כי העורר נשלח על ידי מנהלת מכון הלווי שבו הוא עובד "לסגור חשבון" עם עובדי מכון לווי מתחרה, השייך לבעלה לשעבר. באת-כוח המדינה הצביעה על כך כי העורר עצמו הודה כי נשלח לטבריה "לעשות סדר", וזאת על רקע תחרות בין עסקי נערות לווי. עוד טענה באת-כוח המדינה, כי העבירות נשוא האישום בוצעו, לכאורה, בעת שהעורר היה אסיר ברשיון, שתלוי ועומד נגד העורר מאסר על תנאי שעשוי להיות מופעל נגדו אם יורשע בעבירת הרכוש שבתיק הנוכחי. בנסיבות אלה טענה באת-כוח המדינה, נשקפת מן העורר מסוכנות רבה וכן חשש להימלטות מן הדין, ולפיכך, לא ניתן להסתפק בעניינו בחלופה למעצר.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה שוכנעתי כי דין הערר להידחות.

עיון בהודעות שנמסרו על ידי המעורבים בפרשה וכן במזכרי החוקרים מלמד כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. לעניין זה די להתבונן במזכר מיום 9.7.00 המתעד דברים שאמר העורר לחוקר משטרה; על פי האמור באותו מזכר סיפר העורר לחוקר על קיומה של כנופית רוסים בטבריה, אשר מנסה להשתלט על עסקי נערות הלווי בעיר; כן סיפר העורר כי בשבועות שקדמו לאירועים נשוא האישום נעצרו מספר נערות לווי אשר עבדו במכון הלווי של העורר ושותפיו. לטענתו, הוא ושותפיו סברו כי הכנופיה המתחרה מלשינה על נערות הלווי העובדות אצלם, ולפיכך החליטו להילחם בה. עוד סיפר העורר כי הוא וחבריו קיבלו מסרים כי מתכוונים לפגוע בהם פיזית והעורר נסע לטבריה על מנת "לעשות סדר". מששאל החוקר את העורר למה כוונתו ענה האחרון: "לא חשוב רק תדע שמזל שנעצרתי עם הנשק אחרת היה לכם סרט בעיר". מכלל החומר המצוי בתיק עולה, לכאורה, כי העורר שימש מעין זרוע ארוכה לכנופיה אשר ביקשה לפגוע בכנופיה מתחרה, וזאת באמצעים אלימים ומסוכנים. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי של העורר וכן את העובדה כי בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו היה העורר אסיר ברשיון. בנסיבות אלה, צדק בית המשפט המחוזי משקבע כי יש לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ודין הערר שבפניי להידחות.

אשר על כן, הערר נדחה.