רע"א 5867/01 בר חיים נ. בנק הפועלים בע"מ

1.המשיב 1 (להלן: הבנק) פתח בהליכים למימוש משכון שנרשם לטובתו על זכויות המשיבים 4-3 (להלן: הלווים) במשק מס' 10 במושב גן-שורק (להלן: המשק). או אז הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה למתן הצהרה כי הם בעלי הזכויות במשק, וכי זכויותיהם במשק נקיות מכל שעבוד, ואינן כפופות לזכויותיו של הבנק. בתובענתם טענו המבקשים, כי רכשו את הזכויות במשק מן הלווים תמורת סכום של 700,000 דולר, שאותו התחייבו המבקשים לשלם ללווים על-ידי העברת התמורה שתתקבל ממכירת דירת פנטהאוז ברחוב ריינס בתל-אביב (להלן: הפנטהאוז), שבבעלות אחותה של המבקשת 2. המבקשים הסבירו, כי קיבלו מאחותה של המבקשת 2 במתנה את הזכויות לתמורה הכספית שתתקבל ממכירת הפנטהאוז. עוד נטען בתובענה, כי העברת זכויות הלווים במשק אל המבקשים הושלמה זה מכבר; כי המבקשים התקבלו כחברים במושב; וכי הגם שהמבקשים ידעו כי הלווים חייבים כספים לבנק, רק מאוחר יותר הוברר למבקשים כי על זכויות הלווים במשק רובץ משכון לטובת הבנק. המבקשים הסבירו, כי הלווים התחייבו לפרוע את החוב לבנק באמצעות התמורה שיקבלו מן המבקשים, אך לא עשו כן. כן נטען בתובענה, כי המשכון שנרשם לטובת הבנק בטל, וזאת, ראשית, מכיוון שנרשם על זכויות הלווים במשק אחר ולא על משק מס' 10; שנית, מכיוון שהמשכון ממילא פקע לאחר שהושלמה המחאת זכויות הלווים במשק אל המבקשים; ושלישית, משום שמלכתחילה, כלל לא ניתן היה למשכן את זכויות הלווים במשק, שהן זכויות בר-רשות, ובפרט לאחר שלא ניתנה הסכמת המושב למשכון, כמתחייב מסעיף 3(ב) לחוק המשכון, תשכ"ז1967- במשולב עם תקנון המושב.

לאחר שנדחתה בקשה שהגישו המבקשים בפני ראש ההוצאה לפועל לעיכוב הליכי מימוש המשכון שבהם נקט הבנק, הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בתאריך 19.3.01 בקשה לעיכוב הליכי פּינויָם מן המשק. בקשתם נדחתה לאחר שנפסק שהוגשה מתוך שיהוי ובהיעדר תצהיר. באותו היום התבצרו המבקשים בבית-המגורים במשק וסירבו להתפנות ממנו, תוך שהם מתנגדים בכוח לפינוי. למחרת הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בקשה נוספת לעיכוב הליכי הפינוי. בקשתם נדחתה. וכך נכתב בהחלטת בית-המשפט המחוזי:

קדמה לבקשה שבפני בקשה... [ש]הוגשה ב19.3.01-, הוא המועד שנקבע לביצוע הפינוי, מועד שהודע למבקשים ב20.2.01-. הבקשה סורבה, אלא שלא עלה בידי כונס הנכסים והשוטרים לבצע את הפינוי עקב התנגדות אלימה של המבקשים. הבקשה שבפני הוגשה למחרת, אף כאן נתבקש סעד במעמד צד אחד... והמבקשים לא טרחו לגלות את אזנו של בית המשפט דבר אודות אירועי ה19.3.01-. לדעתי הן התנהגותם האלימה של המבקשים והן אי גילויה בבקשה שבפני עולים כדי אי ניקיון כפיים, ושוללים את זכותם של המבקשים לסעד זמני.

מעבר לצורך אוסיף, כי לאחר עיון בטיעוני הצדדים דעתי היא כי סיכויי המבקשים לזכות בתובענתם אפסיים...

2.מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור. טענת המבקשים הייתה, כי בית-המשפט המחוזי לא שקל את העובדה שהתנגדותם לפינוי נבעה מן המצוקה הקשה שבה היו שרויים עקב חששם שנוכח מצבם הכלכלי הקשה לא ימצאו דיור חלוף להם ולשלושת ילדיהם הקטנים, שאחד מהם נכה. המבקשים הסבירו בהקשר זה, כי התנגדותם לפינוי נבעה מכך שהודעת הפינוי לא נמסרה להם במועד הקבוע בחוק, וכי בינתיים פינו את המשק מרצונם והעבירו את החזקה בו אל כונס הנכסים מטעם הבנק. עוד טענו המבקשים, כי סיכוייהם לזכות בתובענתם טובים, וציינו כי המשכון שרשם הבנק חסר תוקף כלפיהם משום שלא ניתנה גם הסכמת מינהל מקרקעי ישראל למשכון זכויות הלווים. המבקשים טענו לבסוף, כי מן הראוי לעכב את הליכי מימוש המשכון ולהתיר להם לקבל בחזרה את החזקה במשק, ולחלופין כי יש להורות על עיכוב המשך הליכי מימוש המשכון אף אם החזקה במשק תיוותר בידי כונס הנכסים מטעם הבנק.

הבנק והמשיב 2 (להלן ביחד: המשיבים) התנגדו לבקשה והסתמכו על נימוקי בית-המשפט המחוזי. לעניין סיכויי תובענתם של המבקשים הוסיפו המשיבים וטענו, כי המשכון על זכויות הלווים במשק נרשם לאחר שהבנק קיבל התחייבות מפורשת בכתב של המושב שלא להתיר דיספוזיציה בזכויות הלווים במשק עד אשר יומצא אישור הבנק כי הלווים פרעו את חובם, העומד כיום על 2,800,000 ש"ח; כי המבקשים ידעו מאז ומתמיד על קיום המשכון; כי בשטר המשכון נרשם המשכון על זכויות הלווים במשק באופן שאיננו מאפשר לטעות בזיהוי המשק; וכי לא הושלמה קבלת המבקשים כחברים במושב, שאף הודיע מצידו למינהל מקרקעי ישראל כי אין לרשום את המבקשים כבעלי הזכויות במשק. עוד טענו המשיבים, כי המבקשים מעולם לא שילמו תמורה כלשהי ללווים עבור הזכויות במשק. בהקשר זה ציינו המשיבים, כי לא הוצג הסכם מתנה בין אחותה של המבקשת 2 לבין המבקשים, או הוראה בלתי חוזרת להעברת הזכויות בפנטהאוז על-שם הלווים; וכי בגדרי הליך אחר, המתנהל בפני בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, הצהיר המבקש 1, העוסק לפרנסתו בנדל"ן, כי הוא בעל הזכויות בפנטהאוז במשותף עם אחותה של המבקשת 2 ועם אדם שלישי, וזאת מבלי שהזכיר בתצהירו כלל את זכויות הלווים בפנטהאוז. עוד טענו המשיבים, כי גם במאזן הנוחות יש להעדיף את הבנק, שחוב הלווים כלפיו הולך ותופח, על-פני המבקשים, שנמנעו מלבטל את הסכם המכר עם הלווים ולהשיב - אף לגרסתם - את הזכויות בפנטהאוז לרשותם. לחלופין טענו המשיבים, כי יש לחייב את המבקשים להעמיד ערובה בגובה 2.8 מיליון ש"ח להבטחת נזקי הבנק.

בטיעון משלים שהגישו המבקשים, לאחר שקיבלו את רשות בית-משפט זה להגיב לטענות המשיבים, טענו, בין היתר, כי העיסקה ביניהם לבין הלווים היא אמיתית, ובגידרה הוסכם כי תמורת המשק תשולם ללווים מתוך התמורה שתתקבל ממכירת הפנטהאוז, להבדיל מהעברת הזכויות בפנטהאוז עצמן כתמורה. עוד ציינו המבקשים, כי לא קיבלו כמתנה מאחותה של המבקשת 2 את זכויותיה בפנטהאוז אלא את הכספים שיתקבלו בעתיד ממכירתו, וכספים אלו יועברו אומנם לידי הלווים לכשיימכר הפנטהאוז. לבסוף טענו המבקשים, כי בנסיבות אלה, התצהיר שהזכירו המשיבים - אשר הוגש על-ידי המבקש 1 במסגרת הליך אחר - איננו רלוואנטי.

3.החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

בנסיבות העניין, ובמרכזן, מחד-גיסא, התפנות המבקשים מרצונם מן המשק, ומאידך-גיסא, התוצאה הקשה של דחיית בקשת המבקשים ללא דיון בה לגופה - אין לדחות את בקשת המבקשים לסעד זמני עקב חוסר ניקיון כפיים.

4.אשר לגוף הבקשה: תובענת המבקשים מעוררת שאלות עובדתיות ומשפטיות מורכבות, שיש לבררן במשפט. על רקע זה, יש להעדיף במאזן הנוחות את המבקשים - אשר נדרשים לפנות את המשק עקב חובו של צד שלישי, הלווים - על-פני הבנק.

עם זאת, באיזון הכולל בין הצדדים, החלטתי כי יש להסתפק אך בעיכוב המשך הליכי מימוש המשכון, תוך שהחזקה במשק תיוותר בידי כונס הנכסים מטעם הבנק, ותוך שהמבקשים יחויבו להעמיד ערובה נאותה לנזקי הבנק, אם תידחה תובענתם.

5.אשר-על-כן, אני מקבלת את הערעור, מבטלת את החלטת בית-המשפט המחוזי ככל שהיא נוגעת לעיכוב הליכי מימוש המשכון, ומורה על מתן צו זמני לעיכוב הליכים אלו בכפוף להותרת החזקה במשק בידי כונס הנכסים מטעם הבנק. תוקפו של צו זה מותנה בהמצאת ערבות בנקאית על-ידי המבקשים לטובת הבנק בסך של 100,000 ש"ח, וזאת בתוך 14 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידי המבקשים.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.