רע"א 5870/19 רפאל (רפי) שפירא לוי נ. חיים מאיר ינקוביץ עו"ד

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 3.7.2019 (ע"א 5976-01-19, השופט הבכיר א' ואגו ). בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון מיום 18.11.2018 (תא"ם 7234-05-16, הרשמת הבכירה ע' כלפה ).

2.

מקורה של הבקשה דנן בסכסוך שהתגלע בין הצדדים בכל הנוגע לפרשנותו של חוזה שנכרת ביניהם בשנת 2015, בעניין זכאותו של המשיב לקבל תשלום כספי מן המבקשים בגין סיוע שהושיט להם בהשלמתה של עסקת מקרקעין. המבקשים 2-1 הם מתווכי מקרקעין, והמשיב הוא קרוב משפחה של אחד מבעלי הנכס מושא העסקה, המתגורר מחוץ לישראל. החוזה, שכונה על-ידי הצדדים "כתב התחייבות", נקט בלשון "1% אחד מהעסקה" (כך במקור - ד' ב' א'), והצדדים היו חלוקים בשאלה האם כוונת הדברים לחישוב המבוסס על סכום העסקה כולה, או רק על הסכום ששולם לידי קרוב משפחתו של המשיב.

3.

המשיב הגיש תובענה בסדר דין מהיר לבית משפט השלום בדרישה כי המבקשים ישלמו לו את הסכום המגיע לו לשיטתו – 54,000 שקלים – על בסיס סכום העסקה כולה, ואילו המבקשים טענו כי לכל היותר הם חבים למשיב סכום המחושב על-פי החלק היחסי

של בעל הנכס המסוים.

4.

בית משפט השלום בחן את טענות הצדדים והעדיף את פרשנותם של המבקשים. בהתאם לכך, נקבע כי המשיב זכאי לתשלום של כ-8,000 שקלים. המשיב ערער על כך לבית המשפט המחוזי, וערעורו התקבל – בית המשפט המחוזי הורה כי המשיב זכאי לתשלום של 54,000 שקלים מידי המבקשים.

5.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור דנן, שבה המבקשים טוענים כי המקרה מעלה שאלה משפטית עקרונית בכל הנוגע לכללי הפרשנות בדיני חוזים, ובכלל זה בכל הנוגע ליחס שבין לשון החוזה לנסיבות החיצוניות האופפות אותו.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הבקשה נסבה על יישומו המובהק של הדין בנסיבות ספציפיות אלו, ולא מצאתי כי היא מעוררת שאלה עקרונית, או כי דחייתה תוביל לעיוות דין.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.