רע"א 5877/97 שרי לויט נ. בנק איגוד לישאל בע"מ

1.השאלה המועלית בבקשה זו היא גלגולו החמישי של הדיון בנושא העומד לפנינו.

תחילתו, בפסק דינו של הנשיא זיילר מיום 8.2.93, שקבע כי לצורך הפעלת משכנתא, ניתן לגבות ריבית הנהוגה בחשבונות דביטוריים כפי שהיתה מידי פעם בפעם אולם לא ריבית חריגה.

בעקבות מחלוקת על פרשנותו של פסק הדין לענין שעור הריבית, הושגה הסכמה שקבלה תוקף של החלטה. בהמשך, ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל. בעקבות החלטתו, חזר הענין לדיון בבית המשפט המחוזי בפני השופט עדיאל, שהחזיר את הענין לראש ההוצאה לפועל.

על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, הוגשה שוב בקשת ערעור לבית המשפט המחוזי, שנדחתה בפסק דין. על פסק-הדין הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

2.משהסתבר כי קיימים שעורי ריבית שונים על חשבונות חח"ד, הועלתה השאלה בערכאות הקודמות ולפנינו, מהו שעור הריבית שרשאי הזוכה לגבות במסגרת שטר המשכנתא, האם זו הריבית בשעור המירבי החל על חשבונות חח"ד, או שזו ריבית הנהוגה לגבי חשבונות אלה שאינה ריבית בשיעור מירבי. השאלה הוכרעה באופן שנקבע כי זו הריבית המירבית. הכרעה זו, שנעשתה על ידי ראש ההוצאה לפועל, אושרה על ידי בית המשפט המחוזי. ראש ההוצאה לפועל הסתמך בהחלטתו על הגדרת המחלוקת בין הצדדים, הן כפי שתוארה בפסק הדין של הנשיא והן כפי שהוצגה על-ידי המבקשים עצמם בערעור. כעת חוזרים וטוענים לפנינו כי לא היתה לראש ההוצאה לפועל סמכות לפרש את פסק הדין של הנשיא.

3.אין אני מוצאת שהשאלה מעלה סוגיה כלשהי הראויה להתברר פעם נוספת. מדובר בפסק דין, שהצדדים היו חלוקים בדבר משמעות חלק ממנו המתייחס לריבית ולפיכך העמידו הם לדיון שאלה זו ותחמו את גדריה, במסגרתן פעל ראש ההוצאה לפועל ולכך מתיחס גם פסק-הדין נשוא בקשה זו, שדחה את הערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל. כל שהוכרע, מתיחס לעובדותיו הספציפיות של המקרה הנדון על השתלשלותו ואינו מעורר כל שאלה עקרונית בעלת חשיבות, מעבר להכרעה במחלוקת שבין הצדדים.

הבקשה נדחית ללא הזמנת תשובה, וללא צו להוצאות.