רע"א 5884/18 פלוני נ. משרד הרווחה והשירותים החברתיים - תל אביב

1.

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לנוער (ענ"א 27873-06-18, כב' השופט ש' שוחט ) שדחה את ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מתאריך 30.5.2018 (תנ"ז 17243-01-16, כב' השופטת ט' פרי ) במסגרתו הוכרזו ילדותיה הקטינות (להלן: הקטינות ) של המבקשת כ"קטינות נזקקות" בהתאם לסעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך-1960 (להלן – חוק הנוער ) וכן נקבעו דרכי טיפול בהן בהתאם לסעיף 3 לחוק הנוער. יצוין שהחלטתו של בית משפט השלום היוותה הארכה של צו הנזקקות בנוגע לקטינות לאחר שכבר בתאריך 12.1.2017 הוכרזו הקטינות כנזקקות וכן הוחלט על הוצאתן ממשמורת הוריהן וקביעת מקום חסותן בפנימייה. כמו-כן מונתה להן אפוטרופא לדין.

2.

ערעורה של המבקשת בהליך קמא לא נסב סביב הכרזתן של בנותיה כקטינות נזקקות או על הוצאתן ממשמורתה. טענותיה הופנו כלפי החלטות שונות של בית משפט השלום ובהן להתיר לקטינות להיפגש עם סבתן, אמו של אביהן - משיב 2; להתיר למשיב 2 לקחת ארבעה מילדיהם, אחיי הקטינות, לטיפולי שיניים; ולהתיר למשיב 2 להיפגש עם הקטינות מחוץ למרכז הקשר.

בית המשפט קמא דחה את ערעורה בקובעו כי זה הופנה כלפי החלטות שלא נקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום נשוא הערעור אלא בהחלטות שיפוטיות קודמות שכבר הפכו חלוטות. עם זאת, בית משפט קמא העביר ביקורת על התנהלות ההליך בענייניה של המשפחה וזאת מכיוון שחלק מן ההחלטות לא התקבלו לאחר דיון בו נכחו כל הצדדים הנוגעים לדבר אלא באופן של בקשות הבהרה ששלחו שירותי הרווחה לבית המשפט ביחס לדרכי הטיפול בילדיה הקטינים של המבקשת. באופן הזה החלטות כגון מתן ההיתר למשיב 2 לקחת את ילדיו לטיפולי שיניים וכן ההיתר למשיב 2 להיפגש עם הקטינות מחוץ למרכז הקשר ניתנו מבלי שלמבקשת הייתה הזדמנות להביע את עמדתה ביחס אליהן, כפי שדורש סעיף 8 לחוק הנוער.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות וזאת בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ראשית, המקרה איננו מעלה סוגיה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים אלא נטוע עמוק בנסיבות המקרה הספציפי של משפחתה של המבקשת. כמו-כן, ולנוכח העובדה כי ההחלטה מושא הבקשה עניינה בקטינים נכון להדגיש כי גם התנאי השני הקבוע בתקנה לפיו מתן רשות הערעור דרוש כדי למנוע עיוות דין אינו מתקיים. בבקשה חוזרת המבקשת על טענותיה בדבר ההחלטות הנוגעות לילדיה וכן מלינה על כך שלא הייתה לה ההזדמנות להביע את התנגדותה להחלטות אלו כנדרש על פי חוק וכפי שצוין בפסק הדין קמא.

עם זאת, נראה שהחלטות אלו, על אף שחלקן התקבלו בדרך של בקשות הבהרה, הן אישרור של החלטות שיפוטיות קודמות. ההחלטה כי האב רשאי להיפגש עם הקטינות גם מחוץ למרכז הקשר היא כדין לאור החלטה קודמת של בית המשפט לנוער – אשר בדיון שקדם לה נכחו המבקשת ובאת כוחה – לפיה הסדרי הראייה בין הקטינות לאביהן יהיו לפי שיקול דעת של עו"ס לחוק הנוער, וזאת לפי טובת הקטינות ותוך כיבוד רצונן. כך גם לגבי הפגישות עם סבתן. בנוסף, כפי שעולה מתגובת המשיבים, טענת המבקשת בדבר ליווי הקטינים לטיפולי השיניים אינה רלוונטית עוד משהחליט בית משפט לנוער, בהחלטה שניתנה לאחר שהוגשה בקשה זו, כי משיב 2 לא יורשה לקחת את הקטינים לטיפולים אלו.

להשלמת התמונה יצוין כי מן החומר שהוגש עולה כי בית המשפט לנוער מלווה מקרוב את ההליכים בעניין ילדי המבקשת, ומעודכן תדיר במצבן. כאמור לעיל וכפי שעולה מן החומר, בחלק מהדיונים בעניינם אף נכחה המבקשת. ניכר אם כן כי ההחלטות בעניין הקטינים מתקבלות תוך שמיעת עמדותיהם של המעורבים בהליך לרבות שירותי הרווחה, האפוטרופא שמונתה לילדים, וכן אף המבקשת.

סוף דבר, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.