רע"א 5890/16 רע"א 5890/16

1.נגד המבקש ונגד 18 נתבעים נוספים הוגשה תביעה ביום 12.5.2009. משלא הוגשו כתבי הגנה, ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעים כולם ביום 4.11.2010. פסיקתא מתוקנת נחתמה ביום 24.1.2013. המבקש ונתבע נוסף, נסיב מוקלד, הגישו בקשות לביטול פסק הדין. בקשתו של נסיב התקבלה בהחלטה מיום 30.10.2014 (השופט ח' שרעבי ). בקשת המבקש התקבלה במסגרת דיון בעל-פה, בהסכמת המשיב, ביום 10.3.2015.

2.משהתחדש הדיון בתביעה, הגישו המבקש ונסיב יחד שתי בקשות: בקשה לסילוק התביעה נגדם על הסף מחמת התיישנות; ובקשה כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה יבוטל לא רק ביחס אליהם אלא ביחס לנתבעים כולם, וזאת בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כי "החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם" . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה הראשונה, קבע כי התביעה נגועה בהתיישנות, ודחה אותה על הסף ביחס למבקש ולנסיב. הבקשה השנייה נדחתה, וזאת לאחר שנקבע כי אין מדובר בהחלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי בעל דין אחד. על כך הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני, שהוגשה מטעם המבקש בלבד.

3.דין הבקשה להידחות. דומה כי בית המשפט המחוזי נהג בנדיבות עם המבקש ועם נסיב משדן בטענתם לגופה. הטענה בדבר ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה כלפי הנתבעים כולם לא הועלתה במסגרת הדיונית הראויה ולא על-ידי הגורם המתאים.

4.באשר למסגרת הדיונית: הסמכות המסורה לבית המשפט בסיפא של תקנה 201 היא סמכות הנלווית להחלטת ביטול פסק הדין. כאשר מוגשת בקשה לביטול פסק דין, רשאי בית המשפט – מיוזמתו או מיוזמת הצדדים – לבטלה גם ביחס לבעלי דין שלא ביקשו זאת. קרי, במסגרת החלטת הביטול מיום 30.10.2014 היה רשאי בית המשפט להיזקק לשאלה אם ניתן ואם ראוי לבטל את פסק הדין נגד יתר הנתבעים. בקשת המבקש עצמו נסתיימה בהסכמה דיונית, התקפה לגביו בלבד. העלאת טענה זו בשלב זה יש בה משום ניסיון לפתוח מחדש את הדיון בהחלטות הביטול שניתנו לפני זמן רב.

5.באשר לגורם המתאים להעלאת הטענה: מלשון התקנה עולה כי בית המשפט רשאי מיוזמתו לבטל את ההחלטה כלפי בעל דין שלא ביקש זאת; אולם ככל שעסקינן בפניה מצד אחד מבעלי הדין, הרי שבעל הדין ש'התעורר מאוחר' ומעונין להצטרף לבקשת הביטול הוא הגורם המתאים להעלאת הבקשה. בענייננו, מבקש אחד הנתבעים לעשות חסד עם יתר הנתבעים, מבלי שהללו הצטרפו לבקשה זו. המבקש אף לא צרף אותם כצד לבקשה, לא בבית המשפט המחוזי ולא בבקשה דנא. שיקולי המבקש השואף לביטול פסק הדין גם כלפי הנתבעים האחרים אינם מענייני, אולם משהללו לא צורפו לבקשה די בכך על מנת לדחותה.

6.די באמור בכדי לדחות את הבקשה; אוסיף הערה קצרה, הנובעת מהאמור לעיל: השאלה אם ההחלטה 'מטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת' לגבי חלק מבעלי הדין מתייחסת להחלטה המבוטלת, קרי – לפסק הדין שניתן בהעדר הגנה. היא אינה מתייחסת לשאלה אם השיקולים שהובילו לביטול פסק הדין תקפים גם לגבי יתר בעלי הדין. קל וחומר שהיא אינה מתייחסת לשאלה אם לאחר ביטול פסק הדין ומתן פסק דין חדש (כפי שארע בענייננו), ניתן להחיל את פסק הדין החדש רק על חלק מבעלי הדין ולא על כולם. ממילא, השאלה אם ניתן להחיל את טענת ההתיישנות שהתקבלה רק על חלק מבעלי הדין אם לאו, אינה השאלה הרלבנטית לדיון, ובכך נשמטת הקרקע מתחת לטענתו המרכזית של המבקש.

7.לאור האמור הבקשה נדחית; משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.