רע"א 5892/11 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ. אסף הדרי

1.

המשיב נפגע בתאונת דרכים ביום 3.9.07 והגיש לבית משפט השלום בחיפה תביעה כנגד המבקשת, לפצותו בגין נזקיו. במקביל, הגיש המשיב תביעה למוסד לביטוח לאומי. משנדחתה תביעתו, ערער המשיב על ההחלטה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

ביום 30.8.09 באי-כוח הצדדים הגיעו להסכם דיוני, שקיבל תוקף של החלטה,

בדבר מינוי מומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה ). בעקבות זאת, הונחה ביום 16.2.10 בפני בית משפט השלום חוות דעתו הרפואית של המומחה, אשר העמיד את נכותו של המשיב על 10%. לאחר הדברים האלה, התברר למבקשת כי ביום 16.12.09, עוד לפני שהמשיב נבדק על-ידי המומחה, הודע לו אודות קביעתו הסופית של המוסד לביטוח לאומי, לפיה לא נותרה לו נכות צמיתה.

2.

לאור האמור, עתרה המבקשת לבית משפט השלום בבקשה לקבוע כי קביעתו הסופית של המוסד לביטוח לאומי היא המחייבת בהליכים שלפניו. בית המשפט (כבוד השופט ש' לבנוני ) דחה את הבקשה, בקובעו כי "משעה שבאי-כוח הצדדים הגיעו להסכמה דיונית על מינויו של מומחה מוסכם, קביעתו של המומחה מחייבת וגוברת על כל קביעה רפואית אחרת של המוסד לביטוח לאומי". בית המשפט ציין כי אין לו ספק, לנוכח הנתונים שבפניו, כי בעלי הדין היו מודעים, עובר להסכמה הדיונית שהושגה ביניהם, להליכים המתנהלים לפני המוסד לביטוח לאומי. במצב דברים זה, כך נקבע, כל צד נטל על עצמו סיכון מחושב, על כן אין המבקשת זכאית, בהיותה מצוידת ב"חכמה שלאחר מעשה", לבטל את ההסכם הדיוני עימה. המבקשת לא השלימה עם ההחלטה ובקשה לערער עליה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט (כבוד השופט א' קיסרי ) דחה את הבקשה בקובעו, כבית משפט השלום, כי המבקשת כבולה בהסכמתה הדיונית ואין היא יכולה לחזור לדרך הדיונית עליה ויתרה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

3.

המבקשת חוזרת היום על הטענות שהעלתה בפני הערכאות הקודמות. בפרט טוענת המבקשת כי הסכמה למינוי מומחה אין משמעה הסכמה לחרוג מהוראות החוק. במקרה דנן, כך נטען, גוברת הוראת סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ). עוד טוענת המבקשת כי במועד בו הגיעה להסכמה בדבר מינוי המומחה לא הוכרה התאונה כלל כתאונת עבודה, וברי כי הצדדים לא יכלו לצפות שתביעת המשיב בבית הדין תתקבל וכי הוא ייבדק על-ידי הועדה עוד לפני בדיקתו על-ידי המומחה. לבסוף חוזרת המבקשת וטוענת כי המשיב נהג בחוסר תום-לב, שכן במועד בו נבדק על-ידי המומחה כבר נקבעה נכותו – בשיעור 0% - על-ידי המוסד לביטוח לאומי. המשיב מצידו סבור כי אין להתערב בפסיקת הערכאות הקודמות, ומדגיש כי בין הצדדים הושגה הסכמה דיונית בדבר מינויו של המומחה "לקביעת נכותו... ולקביעת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבו..". בכך, כך טוען המשיב, הסכימו הצדדים כי קביעתו של המומחה תחייב ותגבר על כל החלטה רפואית אפשרית אחרת של המוסד לביטוח לאומי.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

סעיף 6ב לחוק הפיצויים קובע כי מקום בו "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה". לעניין זה נפסק כי מועד תחילת שמיעת הראיות הוא המועד בו הוגשה חוות דעת המומחה לתיק בית המשפט (רע"א 1619/93 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו , פ"ד מז(4) 89).

בענייננו אין חולק כי דרגת נכותו של המשיב (בשיעור 0%) נקבעה על-ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 16.12.09, לאמור: לפני המועד בו החלו להישמע הראיות בתביעה, שהוא ה- 16.2.10, היום בו הוגשה חוות-דעת המומחה. ואולם, אם היתה הסכמה בין הצדדים למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, עשויה ההסכמה כשלעצמה לחייב את הצדדים, שכן אופייה הדיוני של הוראת סעיף 6ב לחוק הפיצויים מאפשר הסכמה כזו, אפילו היא נוגדת את ההסדר התחיקתי האמור (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים: תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2012) 742). אכן, יתכנו מקרים בהם התנהגות הנפגע שלא בתום לב תשמוט את הבסיס להסכמה שנתקיימה בין הצדדים להעדיף מומחה מטעם בית המשפט, אולם דומה כי לא זה המקרה העומד לפנינו. במקרה הנדון, קבעו הן הערכאה שבפניה מתבררת התביעה הן ערכאת הערעור, כי בין הצדדים הושגה הסכמה דיונית, אשר

קיבלה תוקף של החלטת בית המשפט, בדבר מינויו של המומחה מטעם בית המשפט. הערכאות הקודמות שוכנעו כי הצדדים הגיעו להסכמה הדיונית האמורה, בנוטלם על עצמם סיכון מחושב, ותוך שהם ערים לכך שהליכי הביטוח הלאומי טרם נסתיימו שכן ערעורו של המשיב תלוי ועומד בפני בית הדין האזורי לעבודה. לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בהחלטות הערכאות הקודמות, וממילא אין מתעוררת כאן שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, המצדיקה דיון בגלגול שלישי.

אשר על כן הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח.