רע"א 5903/20 ששונים בניה וניהול בע"מ נ. מישל אסרף

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ו' פלאוט ) מיום 13.8.2020 ברע"א 62886-11-19, אשר קיבל את בקשת המשיב לרשות ערעור, דן בה כאילו הוגש ערעור לפי הרשות שניתנה וקיבל את הערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת ע' יוסף-קוזין ) מיום 21.11.2019 בת"א 32889-11-19.

2.

בהחלטתו נעתר בית משפט השלום לבקשת המבקשות 2-1 (להלן: המבקשות ) למתן צו עשה זמני, והורה על פינוי המשיב מהדירה שבמחלוקת, בה החזיק המשיב, ומסירת החזקה בה לידי בא-כוח המבקשות, תוך שבעה ימים ממועד מתן הצו. עוד נקבע, בהסכמת המבקשות, כי הן ידאגו למדור חלופי למשיב לתקופה של חצי שנה.

3.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיב לרשות ערעור, דן בה כאילו הוגש ערעור לפי הרשות שניתנה וקיבל את הערעור, וזאת משסבר כי מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבותו. נקבע כי בית משפט השלום לא בדק האם התקיימו "התנאים החריגים" המצדיקים היעתרות לבקשה לצו עשה זמני אשר יש בו משום שינוי המצב הקיים והחופף בעיקרו את הסעד העיקרי שהתבקש בכתב התביעה. צוין כי לא הוכח שמתן הצו נדרש למניעת "תוצאה קשה ביותר" ושהנזק העלול להיגרם למבקשות מאי מתן הצו אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם. הודגש כי התקיים בפני בית משפט השלום אך דיון אחד, במסגרתו היה המשיב בלתי מיוצג, ושגרסתו בו הסתכמה בכחמש שורות בלבד בפרוטוקול הדיון. כן נקבע כי בית משפט השלום אף לא בחן האם התקיימו התנאים המצדיקים היעתרות לבקשה לסעד זמני ככלל. הובהר כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיב, שכן הסעד הזמני לפינויו ניתן בטרם הונחה בפני בית משפט השלום גרסתו המלאה של המשיב, בטרם הוגשו כל הראיות ולפני שהוכרעו הסוגיות שבמחלוקת, וכאשר יש במתן הסעד הזמני כדי לייתר את בירור התביעה כולה, ובכך למעשה לחסום את המשיב מבירור טענותיו.

4.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי סעיף 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה, וזאת לאחר שמצאתי כי הקביעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

5.

הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. המבקשות יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ₪.