פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5912/17
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1. פלונית
2. פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. כונס הנכסים הרשמי
3. עו"ד מרדכי ראוך
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו מיום 4.7.2017 בפש"ר 10424-03-15
שניתנה על ידי כבוד השופטת א' לושי-עבודי
בשם המבקשים:
עו"ד יאיר מינטוס
בשם המשיב 2:
עו"ד מזל מרו
בשם המשיב 3:
בעצמו
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפש"ר 10424-03-15 מיום 4.7.2017 (השופטת א' לושי-עבודי ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשים להקצבת מזונות באופן רטרואקטיבי, כמפורט להלן.
2.
ביום 15.6.2015 ניתן צו כינוס לנכסי המשיב 1 (להלן: החייב ). ביום 19.7.2016 הגישו המבקשים, ילדיו של החייב, בקשה להקצבה רטרואקטיבית של דמי מזונות בסך של 5,500 ₪, החל ממועד מתן צו הכינוס, בהתאם לפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה ביום 18.1.2012. בתגובתו לבקשה טען המשיב 3 (להלן: הנאמן ), כי הבקשה נעדרת אסמכתאות רלבנטיות, ויש מקום אפוא לקבל את תגובתו של החייב בטרם תינתן החלטה. לצד זאת סבר הנאמן, כי עד לבירור העניין יש מקום לפסוק מזונות זמניים בסך של 1,000 ₪ לחודש, לכל אחד מן המבקשים. ביום 17.8.2016 קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת הנאמן, והורה על הקצבת מזונות זמניים כאמור, "עד לקבלת מלוא המסמכים והתגובות" .
3.
ביום 2.4.2017, משלא התקבלה תגובת החייב, הגישו המבקשים בקשה למתן החלטה בבקשה להקצבת מזונות. ביום 22.5.2017 התקיים דיון בבקשה, במסגרתו נחקר החייב והצהיר כי הוא מעוניין לעשות מאמץ ולשלם מזונות בסך של 5,000 ₪ בכל חודש; הצהרה זו קיבלה ביטוי בהחלטה שניתנה מיד בתום הדיון: "יש לברך את החייב אשר הצהיר שיעשה מאמץ וישלם מידי חודש סך 5,000 ₪ בגין המזונות של הילדים" . בהמשך להחלטה זו, ביום 1.6.2017, הגישו המבקשים בקשה למתן פסיקתא, במסגרתה התבקש בית המשפט המחוזי לקבוע כי הקצבת המזונות מושא ההחלטה הנ"ל תחול באופן רטרואקטיבי החל מיום מתן צו הכינוס. ביום 4.6.2017 הבהיר בית המשפט המחוזי, כי "ההסכמה שניתנה על-ידי החייב בדיון לא כללה תשלום רטרואקטיבי כפי שעולה מההחלטה בסיום הדיון מיום 22.5.17. לפיכך, הפסיקתא תיחתם עם מחיקת החלק הנוגע לתשלום הרטרואקטיבי" . נוכח החלטה זו, הגישו המבקשים ביום 5.6.2017 בקשה למתן החלטה בבקשה להקצבת מזונות, ובאותו יום ניתנה החלטה שלפיה "יש מקום לקבל תגובתו של החייב לבקשה לחיוב רטרואקטיבי" . משלא התקבלה גם הפעם תגובת החייב, הגישו המבקשים ביום 25.6.2017 בקשה נוספת למתן החלטה. ביום 4.7.2017 קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן: "לאחר עיון בבקשה ונספחיה וכן בהחלטה מיום 22.5.17 לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולהורות על חיוב רטרואקטיבי – מיום מתן צו הכינוס –
בסך 5,000 ₪ עבור חוב המזונות למבקשים" .
מכאן הבקשה שלפנַי.
4.
לטענת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי כשדחה את בקשתם להקצבת מזונות רטרואקטיבית מיום מתן צו הכינוס, ללא הנמקה, תוך שהסתמך באופן גורף על תגובת הנאמן, והותיר אותם ללא קביעה ביחס לתקופה זו. כמו כן, שגה בית המשפט המחוזי כשפסק מזונות זמניים בשיעור נמוך מזה שנפסק לזכותם בבית המשפט לענייני משפחה, כאשר אין מחלוקת כי החייב עתיר נכסים.
5.
מנגד , על-פי עמדת המשיב 2 (להלן: הכנ"ר ) דין הבקשה להידחות. הכנ"ר מציין אמנם כי החייב אינו משתף פעולה במסגרת ההליך, ו "מטעם זה לבדו אולי היה מקום לקבל בקשת המבקשים להקצבת המזונות למפרע" (פסקה 26 לתגובה), וכי החייב עתיר נכסים, כך שאין בהקצבת המזונות למפרע כדי לפגוע באינטרס של מי מהנושים האחרים. אף על-פי כן סבור הכנ"ר כי בנסיבות העניין, שדירת מגוריו של החייב עתידה להיות ממומשת בחודשים הקרובים, ודי יהיה בתמורתה כדי לפרוע את כל חובותיו (לרבות הוצאות ההליך), אין הצדקה להעתר לבקשה בשלב זה. לאחר מימוש הדירה וקבלת תמורתה, יוכלו המבקשים להגיש בקשה נוספת להקצבת מזונות. זאת ועוד, בידי המבקשים לבקש מבית המשפט המחוזי כי יתרת הכספים ממימוש נכסיו של החייב תוחזק בנאמנות "עד לפירעון מלוא חוב המזונות שחל לאחר צו הכינוס, לרבות ההפרשים בין סכום המזונות שנפסק לבין סכום המזונות שנקצב" (פסקה 30 לתגובה).
6.
תגובותיהם של החייב ושל הנאמן לא התקבלו; תחת זאת הוגשו בקשות למתן ארכה להגשת תגובה (לטענת החייב הבקשה לרשות ערעור כלל לא הומצאה לו). נוכח התוצאה אליה הגעתי (כפי שיפורט להלן), תגובותיהם של החייב והנאמן אינן נדרשות ובקשות הארכה נמחקות אפוא בזאת.
7.
דין הבקשה להידחות, שכן היא אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור הקבועות בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כפי שציין הכנ"ר, פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בעינו עומד, גם ביחס לתקופה שלאחר מתן צו הכינוס, אלא ש " בהיעדר הקצבה לתקופה זו לא רשאים המבקשים לפעול בהליכי גבייה במהלך הליך פשיטת הרגל " (פסקה 17 לתגובה). החלטת בית המשפט המחוזי שלא להקציב למבקשים מזונות למפרע, אינה פוגעת אפוא באופן בלתי-הפיך בזכויותיהם. בנסיבות אלו, ולנוכח העובדה שהמבקשים יוכלו לפעול לגביית מזונותיהם למפרע בהמשך ההליך (כפי שציין הכנ"ר בתגובתו), אין הצדקה להתערב בשלב זה בהחלטת בית המשפט המחוזי.
8.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
המבקשים ישאו בהוצאות הכנ"ר בסך של 2,500 ₪.
ניתנה
היום,
כ"א באלול התשע"ז (12.9.2017).
ש ו פ ט