רע"א 5926/08 יריב שגיב נ. קצין התגמולים , משרד הביטחון

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט שוחט) מיום 1.6.08 בע"א 2663/06, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 18.6.06.

ב.

בהודעה מיום 23.11.05 קבע קצין התגמולים למבקש דרגת נכות בשיעור 2%, בגין "כאבים באזור עמוד שדרה גבי חוליה D6-7 " (1%), וכן "שבר בזיז רוחבי של חוליה L2

ללא הגבלה בתנועות" (1%). ביום 18.6.06 נדחה ערעור המבקש על ידי הועדה הרפואית העליונה.

ג.

ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נתקבל בחלקו. נקבע כי יש להשיב את עניינו של המבקש לועדה לבדיקה נוספת של הגבלת תנועה בכל הנוגע לפגימה בעמוד השדרה המותני, וכי אם לא תימצא הגבלה, יש להעמיד למבקש נכות בשיעור 1% בגין פגימה זו. כן הוחזר עניינו לבדיקה מחודשת בכל הנוגע לשבר בעצם הזנב. ביתר העניינים בהם עסק הערעור – לרבות שבר בעמוד השדרה הגבי (בזיז רוחבי חוליה גבית T12 ), וחבלת עצם ( bone contusion ) בחוליה גבית D6

– נמנע בית המשפט מהתערבות מתוך הנמקה כי המדובר בממצאיה הרפואיים של הועדה, והערעור בנקודות אלה נדחה.

ד.

המבקש מטעים כי טענותיו בבקשה הנוכחית הן משפטיות, באשר מוסבות הן על שיעורי הנכות המתאימים לפי הדין לממצאי הועדה. בפרט, מלין המבקש על כי לא נקבעו לו נכות בשיעור 1% בגין שבר בחוליה גבית D12 , נכות בשיעור 1% בגין חבלה בחוליה גבית D6-7 , ונכות בשיעור 5% בגין מגבלות תנועה בעמוד השדרה הגבי והמותני; ועל כי לא הושב הנושא האחרון לדיון בועדה. כן טוען המבקש כי לא נתנה הועדה הנמקה מספקת להכרעותיה, וכי היה על בית המשפט קמא לפסוק לו הוצאות (באשר ערעורו התקבל, כאמור, בחלקו).

ה.

לאחר העיון, חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. ככל שעיינתי בה לא מצאתי נושא משפטי שיש מקום להידרש אליו בגלגול נוסף, שבמובן המהותי משמעו גלגול רביעי – לאחר הועדה הרפואית, הועדה הרפואית העליונה ובית המשפט המחוזי; אין המדובר בטענות המעוררות שאלה משפטית אשר חורגת ממחלוקת הצדדים (ר"ע 102/83 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123). לא כל שכן, שהמחוקק הגביל את תחומם של בתי המשפט בכגון דא לנקודה משפטית בלבד (סעיף 12א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב]), ואילו בנידון דידן עסקינן ביסודו של דבר במאטריה רפואית, שמקומה בפני הועדות הרפואיות כקביעת בית המשפט המחוזי.

ו.

לעיצומם של דברים אוסיף, כי לא ירדתי לסוף דעתו של המבקש לעניין טענתו באשר לחוליות הגב. בית המשפט קמא נדרש לכך והגדיר זאת – בצדק – כמחלוקת רפואית; אכן אין בפרוטוקול הועדה הרפואית העליונה אזכור ספציפי של חוליה D12 , אך הפרוטוקול מציין ספציפית עיון בחומר הנוגע לעמוד השדרה הגבי. הוא הדין לחוליות הגביות D6-7 שהמבקש טוען כי הועדה טעתה בקריאת דו"ח ד"ר אבן לגביהן, אך עיון בדו"ח זה מגלה כי הוא מתאר חשד לגבי חוליות D6-7 , אולם מסיק תקינות בשאר גופי החוליות למעט D4 ("בשאר גופי החוליות הגביות מודגם אות תקין").

ז.

אשר לטענות בדבר אי קביעת 5% נכות בעמוד השדרה המותני, אי השבת הדיון לועדה לקביעת אחוזי נכות בעמוד השדרה הגבי, לא ראיתי כל דופי בהנמקת בית המשפט קמא. כך, משסברה הועדה בשני המקרים (תקנה 37(2)(ב)(1) ותקנה 37(2)(ג)(1)) כי אין מדובר בהגבלה; לעניין עמוד השדרה המותני נאמרים הדברים מפורשות, ולגבי עמוד השדרה הגבי אפשר ללמוד זאת מן הכתוב, וכן נאמר במפורש כי אין מקבלים את חוות דעת ד"ר גיבשטיין. בית המשפט, אל נכון, לא ראה להתערב בכך.

ח.

אשר לחובת ההנמקה, אין כל מחלוקת לגביה, אך קראתי שוב את פרוטוקול הועדה, ולא ראיתי מקום להתערבות בהנמקה או לטענה כי ההנמקה לא היתה כדבעי.

ט.

ועם זאת – ולבסוף – עלי לציין ובהטעמה, כי מעיון בתיק זה ובאחרים כמותו סבורני שטופס הועדות הרפואיות אינו מותיר די מקום להנמקה, והדבר גורם לועדות להשתמש בדפים נוספים וברובריקות שאינן מתאימות לתוכנן , כך שהתלונות גולשות לרובריקה של תוצאות וכדומה. התוצאה היא קושי לא מועט בעיון, וגם בלבול אפשרי למעיין. בלא קשר לשאלות (העולות בתיקים אחרים) של החומר הנמסר לעומת דיונים פנימיים, בעיני ברי כי הטופס הגיע זמנו לרביזיה, "למען ירוץ הקורא בו", מה שרחוק מקרות היום, ויפה שעה אחת קודם; אולי בכך תהא התועלת לרבים מבקשה זו, גם אם איני נעתר לה. הפרקליטות מתבקשת להעביר החלטה זו לגורמים המתאימים במשרד הביטחון כדי שתינתן הדעת לאמור באשר לטופס.

י.

אך אשוב ואומר, כי בהנמקת הועדה לגופה לא ראיתי מקום להתערבות, ועל כן לא אוכל להיעתר לבקשה.