רע"א 5976/01 מרינה גיטלין נ. אורנה זילברמן

המבקשת חוייבה בבית המשפט קמא להפקיד ערבות בנקאיות בשיעור של 60,000 ₪, לכל שנה, כתנאי להמשך עיכוב הליכי כינוס הנכסים של דירה, שהמבקשת טוענת לזכויות בה. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט זפט) בטענה שאין לחייבה להפקיד ערבות בנקאית נוספת מעבר לזו שכבר הופקדה. ההחלטה ניתנה בגדרה של בקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי המבקשת. בתוך כך הגישה המבקשת בקשה לפטור מהפקדת עירבון.

המבקשת טענה לדלות אמצעים והצביעה על נתוני שכרה, שכר אימה והוצאותיה. המבקשת אף פירטה את רכושה, אך הסבירה כי זה שועבד לצורך קבלת ערבות בנקאית קודמת, שהיא חוייבה להפקיד בבית המשפט קמא.

המשיבים הצביעו על תמיהות שונות ביחס למצבה הכלכלי של המשיבה, שעיקרן הן עצם יכולתה לגייס ערבות בנקאית בסכום של 60,000 ₪ לצורך קיום התנאי שנקבע על ידי בית המשפט קמא.

עיון בתצהיר המבקשת, מלמד כי המבקשת הצביעה על קשיים כלכליים של ממש. אמנם, המבקשת הצליחה לגייס ערבות בנקאית בשיעור ניכר, ואולם, אין ללמוד מכך שאמצעיה אינם מוגבלים. להפך, הצורך לגייס ערבות זהו מיצה את יכולותיה הכלכליות, וקירבה אל קצה גבול היכולות שלה. הנתונים להפוך בהם נעזרים המשיבים אינם נתונים היכולים להפריך את עצם הקשיים הכלכליים.

ואולם, עלה בידי המשיבים להצביע על מספר קשיים שהבקשה מעוררת. אחד מהם הוא איחור בתקיפת ההחלטה. המשיבים מציינים, לכאורה בצדק, שאם חפצה המבקשת להשיג על ההחלטה המורה לה להפקיד ערבות נוספת מידי שנה, היה עליה לעשות כן בעת שנקבע החיוב, ולא בעת שהוטל עליה לקיים את החיוב השנתי הנוסף. בקשה לעיון חוזר אינה מחייה את לוח הזמנים להגשת בקשת רשות ערעור. ברע"א 3766/01 ב אור נ' אלדן השכרת רכב (1965) בע"מ, נקבע לעניין זה:

הכלל הוא שלא ניתן להעמיד בקשת רשות ערעור על מכונה מבחינת מרוץ הזמן, משום שהיא עטופה בעטיפה כשרה, אך אין תוכה כברה. המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור מתחיל מעת מתן החלטה. בקשות המוגשות ביחס להחלטה כזו, אשר נטולות בסיס דיוני או מריטורי, אינן יכולות לשמש בסיס לערעור או בקשת רשות ערעור. ביחס לבקשות שיש להן בסיס דיוני, למשל בקשות הבהרה, נקבע הסדר מיוחד. בקשות אחרות אינן עוצרות את מרוץ הזמן. אם יקבע כי בקשה לעיון חוזר (לאחר מתן פסק דין) יכולה לשמש בסיס ממשי לבקשת רשות ערעור, יפגע עיקרון סופיות הדיון. יתר על כן, ניתן יהיה להאריך את המועדים על ידי הגשת בקשות לעיון חוזר או בקשות אחרות שאינן נושאות אלא אופי של ויכוח עם בית המשפט.

חרף דברים אלה נראה לי כי במקרה זה ראוי מקרה זה להפעלת אמת מידה מקלה. המבקשת מבקשת להשיג על החלטת בית המשפט קמא הואיל ואמצעיה אינם מאפשרים לה, לפי טענתה, להעמיד ערבות נוספת. יוצא שעצם יכולתה לברר את סבירות ההחלטה על רקע יכולותיה הכלכליות תפגם, בשל חוסר אפשרת להפקיד עירבון. בענין דומה, ע"א 4835/01א אלון נ' כונס הנכסים הרשמי , נקבע:

המערערת היא דלת אמצעים. היא מבקשת להכריז עליה כעל פושטת רגל. התנאת הליך הערעור בהפקדה משמעה - נעילת שערי בית המשפט. נעילה זו, על בסיס אדנים טכניים, ובלא ברור מהותי, מובילה לתוצאה לפיה מי שמבקש לערער על דחיית בקשתו להכריז עליו כעל פושט רגל, בין היתר בשל היותו נטול אמצעים כספיים, יאלץ להפקיד כספים (שאין לו) כדי לברר אם אין לו כספים. על כן, נראה שבסוג זה של הליכים מן הראוי להפעיל בדרך גמישה את סמכות הפטור, באופן ששיקול הדעת יהיה מתון, וימנע תוצאה החוסמת, באופן מעשי, את דרכם של המתדיינים. אכן, ברגיל, כאשר השאלה הטעונה הכרעה נוגעת היא עצמה ליכולת הכלכלית של המערער, מן הראוי לאפשר למערער את יומו בערעור. רעיון זה עומד דרך משל, ביסוד הכלל, לפיו אין מחייבים את המערער על החלטת הרשמים שלא לפטור בעל דין מהפקדת עירבון, להפקיד עירבון. רעיון זה יכול לשמש סימן דרך גם בערעורים שנושאם הוא פירוק או פשיטת רגל.

עיקרון זה צריך לחול גם על בקשות רשות ערעור שעניינן סעד זמני שהותנה בהפקדת עירבונות. קשה להניח כי עצם בירור המשמעות הכלכלית של התנאי על מבקש הסעד הזמני אשר טוען לדלות כלכלית, תהיה תלויה רק ביכולתו הכלכלית להפקיד עירבון בהליכי הערעור.

בנסיבות אלה, ובהתחשב בנתונים הכלכליים שנפרשו בתצהיר המבקשת, תפקיד המבקשת סכום של 4,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום. לא יופקד הסכום בתוך אותה תקופה ידחה ההליך ללא הודעה נוספת.