רע"א 5997/98 עיריית חיפה נ. ע' פרידמן ושות' בע"מ

המבקשת (להלן: העירייה) החלה נוקטת בהליכי גבייה מינהלית כנגד המשיבה, לשם גביית חוב ארנונה בסך של כמיליון ש"ח שהושת על המשיבה. המשיבה פנתה לבית-משפט השלום בחיפה בתובענה למתן סעד הצהרתי בדבר בטלותו של החוב. בגדר תובענתה ביקשה המשיבה כי יוצא צו מניעה זמני אשר ימנע את ביצוע הליכי הגבייה המינהלית עד להכרעה בתובענה. במקביל שילמה המשיבה למבקשת, תחת מחאה, סך של 100,000 ש"ח על חשבון החוב.

העירייה טענה כי אין מקום לעכב את הליכי הגבייה המינהלית. לחלופין טענה היא - בהסתמכה על הוראת סעיף 323(ב) לפקודת העיריות [נוסח חדש] - כי תנאי לבירור תובענתה של המשיבה ולמתן צו המניעה הזמני הוא בהפקדת מלוא סכום הארנונה על-ידי המשיבה בקופת בית-המשפט.

בית-משפט השלום קבע כי בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לזיהויו של הנכס שבגינו הושת חוב הארנונה ובאשר לזהות המחזיק בו, וכי יש לאפשר למשיבה לברר את העניין בפני בית-המשפט. לפיכך נענה בית-משפט השלום לבקשת המשיבה והוציא את צו המניעה הזמני המבוקש. בהסתמכו על הלכת ע"א 3115/93 יעקב נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה , פ"ד נ(4) 549,

דחה בית-משפט השלום גם את טענת העירייה בדבר חובת ההפקדה של מלוא סכום הארנונה, והסתפק בהפקדת התחייבות של המשיבה לפיצוי העירייה בגין כל נזק שייגרם לה עקב מתן הצו.

על החלטה זו הגישה העירייה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בית-המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, בקובעו כי עקב העובדה שהמשיבה שילמה חלק מן החוב תחת מחאה, לא יהיה זה מוצדק להתערב בהחלטת בית-משפט השלום.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי, שבגדרה חזרה העירייה על עיקר טענותיה בפני שתי הערכאות הקודמות, תוך מתן דגש על טענתה בדבר חובת ההפקדה של מלוא סכום הארנונה.

דין הבקשה להידחות. באשר לעצם הוצאת צו המניעה הזמני, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית-משפט השלום, אשר התבססה על החומר שהוגש לו ועל המחלוקת הקיימת בדבר זיהוי הנכס שעליו הושת החוב וזהות המחזיק בו.

אף ביחס לשאלת חובת ההפקדה צדק בית-משפט השלום במסקנתו. הלכת יעקב הנ"ל קובעת כי בהעדר הוראה ספציפית מפורשת בחוק אין להתנות הגשת השגה או ערעור בעניינים פיסקליים בהפקדת הסכום השנוי במחלוקת או במתן ערבות בגינו. בענייננו מסתמכת כאמור העירייה על הוראת סעיף 323(ב) הנ"ל. ברם, סעיף זה דן רק במצבים שבהם לא קיימת מחלוקת לגבי זיהויו של הנכס שעליו הושת חוב הארנונה או לגבי זהותו של המחזיק בנכס. לעומת זאת, במקרה שלפנינו מדובר במצב עניינים חריג ומיוחד, שבו המחלוקת בין הצדדים היא בדבר עצם זיהויו של הנכס ושל המחזיק בו. בנסיבות אלה אין הוראת סעיף 323(ב) הנ"ל חלה, ובהעדר הוראה ספציפית מפורשת אחרת בחוק, אין מקום לדרוש מן המשיבה להפקיד את מלוא סכום הארנונה כתנאי לבירור תובענתה ולמתן צו המניעה הזמני.

אשר-על-כן הבקשה נדחית. העירייה תישא בהוצאות המשיבה בבקשה זו בסך 10,000 ש"ח.