רע"א 600/05 חיים כהן את ג'ודי בניה ופיתוח 2001 בע"מ נ. מ.בכור חברה לבנין

1.מספר טעמים מצטברים מביאים אותי למסקנה, כי המבקשים צודקים בחלק מהשגותיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי. כוונתי לטענות המועלות נגד ההחלטה בעניין רישום הערת אזהרה במרשם המקרקעין. על מנת להצדיק רישום כאמור היה על המשיבה להראות למצער, כי נתונה לה זכות לכאורה לעניין תובענתה למתן צו אכיפה. והנה מצינו את אלה:

א.המשיבה דרשה השבה של הסכומים ששילמה.

ב.בשלב מוקדם של ההליך נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיבה למתן צו מניעה זמני האוסר עשיית דיפוזיציות והיתנה את מתן הצו בהפקדה של 300,000 ש"ח. המשיבה לא הפקידה את הערובה.

ג.בית המשפט המחוזי נתן אישורו לעשייתו של הסכם קומבינציה חדש, הפעם בין המבקשת 1 לבין מבקשים 5-2.

ד.השלב המתקדם בו נמצאת הבנייה.

לאור כל אלה לא היה זה מן הנכון ליתן את הצו שניתן.

2.יכולה להישאל השאלה האם לאור הטעמים שציינתי לא היה מקום להיעתר לבקשתם של המבקשים למחוק את עתירתה של המשיבה לאכיפתו של הסכם הקומבינציה הראשון, זה שבין המבקשים לבין המשיבה. כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו עליה מלינים המבקשים, אין מקום להיעתר לבקשת המחיקה, שהרי לצורך זה דרושה תשתית המספקת למתן פסק דין. לעניין זה אין די בתשתית לכאורית. לעומת זאת, היעדרה של תשתית כזו מכיוונה של המשיבה מביא לקבלת הבקשה בכל הנוגע לרישום ההערה במרשם המקרקעין. אף לא מצאתי יסוד לקבל את הבקשה בכל הנוגע לדחיית בקשתם של המבקשים לחייב את המשיבה במתן ערובה להוצאות.

3.לפיכך, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וזה הוגש על פיה. הערעור מתקבל באופן חלקי במובן זה שהחיוב בעניין רישום הערה במרשם המקרקעין מבוטל. הערעור באשר לסעדים המבוקשים האחרים נדחה.

לאור התוצאה, לא ייעשה צו להוצאות.