רע"א 6000/05 ב.יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה בע"מ נ. משרד הבינוי והשיכון

1.המבקשות הן שלוש חברות קבלניות שהתקשרו בשנים 2000-1999 בחוזים זהים עם המשיבים (להלן – המדינה) להקמתה של שכונת מגורים ביישוב גבעת זאב. בעקבות האירועים האלימים שפרצו בחודש ספטמבר 2000, ועל רקע תקריות ירי באזור, נעצרה הקמת השכונה. המבקשות עתרו, כל אחת בנפרד, לבית המשפט המחוזי בירושלים להצהיר כי החוזים שכרתו עם המדינה בוטלו על ידן כדין. כן עתרו המבקשות ליתן פסק דין הצהרתי לפיו מנועה המדינה מלעכב או לקזז את הערבויות שהפקידו בידה המבקשות, על פי חוזי הפיתוח והבניה. במסגרת כתבי התביעה נתבקש בית המשפט, מטעמי זהירות, להתיר למבקשות לפצל את סעדיהן, כך שלא יימנע מהן להגיש תביעה כספית בגין נזקיהן בעתיד. הדיון בתובענות אוחד, ובמסגרת ישיבת קדם משפט העלתה המדינה את שאלת התאמתן של התובענות לבירור על דרך של תביעה לסעד הצהרתי. בא-כוח המבקשות מצידו הודיע כי יגיש לבית המשפט בקשה לפיצול סעדים, וכך עשה. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ב' אוקון), בהחלטתו מיום 23.5.05, קבע כי אין בדעתו להתעכב על השאלה אם נדרש במקרה דנן פיצול סעדים. עוד קבע כי בכל מקרה, אין מקום להיעתר לבקשה לפיצול סעדים, כיוון שלא ניתן לנהל תיקים מורכבים מסוג זה יותר מפעם אחת. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

2.דין הבקשה להידחות. ספק אם כלל היה מקום בענייננו לאפשר תובענה לסעד הצהרתי בלבד. לכאורה, משנתגבשה למבקשות עילת תביעה לקבלת סעד אופרטיבי, היה עליהן לתבוע סעד מלא, ולא להסתפק בתביעה לסעד הצהרתי (ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85 ). בית המשפט המחוזי לא התייחס במפורש להיבט האמור, אלא בפניו נתעוררה השאלה של מתן היתר לפיצול סעדים. כאמור, בשל הרצון למנוע התדיינות נוספת ומורכבת בין בעלות הדין, החליט בית המשפט שלא להיעתר לבקשה לפיצול סעדים. בעבר כבר נקבע כי בבסיס השאיפה כי מחלוקות המובאות בפני ערכאות תגענה לסיומן וכי לא ייפתח פתח להתדיינות כפולה מקום בו ניתן למצותה בהליך אחד, עומדים האינטרס של הצד שכנגד והאינטרס של כלל ציבור המתדיינים (ע"א 227/77 הנ"ל; רע"א 1910/04 אילונית פרויקטים תיירותיים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (טרם פורסם). לא מצאתי לפיכך מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. יוצא איפוא שבמצב העניינים הנתון, עומדות עתה בפני המבקשות שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא לתקן את כתבי התביעה כך שיכללו תביעה לסעד מלא וממשי. האפשרות השנייה היא ליטול על עצמן את הסיכון שאם יזכו בתביעתן העיקרית בלא שתיקנו את כתבי תביעתן, יתכן ותועלה כנגדן הטענה של העדר אפשרות לתביעה נוספת, בשל דחית הבקשה לפיצול סעדים.

3.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בלא צורך בתשובה.