רע"א 6016/07 בני בנימין לקרץ בע"מ נ. י.זאבי תשתיות ופיתוח הצפון בע"מ

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא י' גריל וכבוד השופטים ר' חפרי-וינוגרדוב ומ' פינקלשטיין), בו נדחה (למעט בשאלת שכר הטרחה) ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת ר' למלשטריך-לטר).

1.המבקשת היא יזמית בניה והמשיבה היא חברה שעיסוקה בביצוע עבודות עפר ותשתיות. המשיבה ביצעה עבור המבקשת עבודות בפרויקט "אחוזת דניה". העבודות הסתיימו במאי 1995 ותהליכי המסירה של הפרויקט נמשכו עד לחודש ספטמבר 1995. באפריל 1996 פנתה המבקשת למשיבה על מנת שהאחרונה תבצע עבודות בפרויקט "עין זיוון".

בחודש דצמבר 1997 הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקשת, בטענה שהמבקשת נותרה חייבת לה כ-377,000 ש"ח בגין חשבונות שלא שולמו ונזקים אחרים שנגרמו לה. בהמשך צומצמו סכומי התביעה.

לצורך ההתחשבנות בין הצדדים טענה המשיבה, כי החשבון שהוגש בפרויקט "אחוזת דניה" היה פרי פשרה בין הצדדים ולכן הוא היווה גמר חשבון סופי ומוסכם. לכן, לגישתה, המחלוקות מתייחסות לפרויקט "עין זיוון" בלבד ואין לפתוח מחדש את ההתחשבנות בפרויקט "אחוזת דניה". המבקשת טענה לעומתה, כי מדובר בעבודות שבוצעו במסגרת אותו ההסכם, ולכן ההתחשבנות היא אחת, ויש לבחון את מכלול הליקויים ומכלול ההתחשבנויות.

2.בית משפט השלום קבע תחילה (בהחלטה מיום 3.12.2001), כי ההתחשבנות בין הצדדים בקשר לפרויקט "אחוזת דניה" הסתיימה בפשרה, ולכן המבקשת מנועה מלהעלות טענות הפותחות מחדש את מסגרת ההתחשבנות לגבי פרויקט זה. עוד נקבע, כי פרויקט "עין זיוון" אינו חלק מההסכם הראשוני. בעקבות כך הצטמצם הדיון לשאלות הנוגעות לפרויקט "עין זיוון" בלבד.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' רזי) דחה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על ההחלטה. בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת לבית משפט זה נדחתה אף היא (כבוד השופטת ד' דורנר ברע"א 8635/02).

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור נוספת, הפעם על דחיית בקשתה לצרף מוצגים נוספים ולהשלים את חקירתו הנגדית של עד מטעם המשיבה. בקשה זו נדחתה אף היא על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ש' וסרקרוג).

בפסק הדין, דחה בית משפט השלום את טענות המבקשת וקיבל את תביעת המשיבה.

3.בערעור לבית המשפט המחוזי טענה המבקשת, כי טענת המשיבה לגבי הסכם הפשרה בין הצדדים בנוגע לפרויקט "אחוזת דניה" עלתה במסגרת הליך גישור בין הצדדים, ועל כן בית משפט השלום לא היה יכול לקבל אותה כראיה וזאת מכוח הוראת סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

בית המשפט המחוזי מצא, כי קביעת בית משפט השלום נסמכה על עדות מנהל פרויקט "אחוזת דניה" מטעם המבקשת, לפיה חשבון מיום 31.7.96 היווה הסכם פשרה בין הצדדים. נקבע, כי מאחר שהחשבון הוכן עוד בטרם נפתח ההליך בבית משפט השלום, הרי שהפשרה לא נולדה עקב הליך הגישור או במהלכו, ואין לראותו כמסמך שנועד לצורך הליך הגישור או בקשר להליכים אלה.

המבקשת העלתה בערעורה טענות נוספות באשר לאופי התנהלות הדיון בבית משפט השלום. בפסק הדין שבערעור נקבע, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של בית משפט השלום באשר לאופן ניהול הדיון. אדרבא, החלטותיו בעניני סדרי הדין מפורטות, מנומקות וסבירות, ואינן מצריכות את התערבות ערכאת הערעור. עוד מצא בית המשפט, כי לא נגרמה כל פגיעה באחת מזכויותיה הדיוניות של המבקשת.

בית המשפט המחוזי גם לא מצא נימוק שיצדיק התערבות בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום שעמדו בבסיס פסק הדין.

עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי שיעור שכר הטרחה שנפסק בערכאה הדיונית לחובת המבקשת נמצא גבוה יתר על המידה, ועל כן נפסק שיעור נמוך יותר.

4.עתה עותרת המבקשת לרשות ערעור בבית המשפט העליון. לטענתה, פסקי הדין קמא מעלים שלוש סוגיות משפטיות בעלות חשיבות עקרונית. האחת, האם רשאי בעל דין לטעון בפני בית המשפט טענה שעלתה לראשונה במסגרת הליך גישור. השניה, האם בעל דין רשאי להכניס במסגרת הגשת תצהירים משלימים יזומים מטעמו, שהוגשו ללא רשות, טענה מהותית חדשה שמהווה שינוי או הרחבת חזית לעומת כתבי הטענות, רק משום שההתנגדות הפורמלית להרחבת החזית באה ביום הדיון ולא בעת הגשת התצהיר המשלים. והשלישית, האם ניתן להכשיר מחדל של אי הגשת כתב תשובה מטעם המשיבה על ידי מתן רשות בדיעבד מטעם בית משפט השלום להגשת התצהירים המשלימים מטעם המשיבה.

המשיבה טוענת בפנינו, כי טענות המבקשת נדחו בארבע הליכים שונים, וכי מטרת ההליך הנוכחי היא לגרום לסחבת נוספת. עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת כלל אינה מכחישה את עצם קיומו של הסכם הפשרה, אלא מעלה כנגדו טענות פרוצדורליות בלבד.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בית המשפט לא יעניק רשות לערעור שני אלא במקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מענינם של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). על אף נסיונה של המבקשת לעטות טענותיה בכסות משפטית עקרונית, טענותיה כולן תחומות לד' אמותיו של המקרה הספציפי, ואין הן מעוררות שאלה משפטית של ממש המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ולמעשה בגלגול חמישי – וזאת לאור הליכי הביניים המפורטים לעיל).

בית המשפט המחוזי קבע, בהסתמך על נסיבותיו הפרטניות של המקרה, כי הפשרה לא נוצרה במסגרת הליך הגישור בין הצדדים ובעקבותיו, אלא קדמה להליכי הגישור, ולכן לא חלה בעניננו הוראת סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט. קביעה זו הינה קביעה עובדתית שאינה מצדיקה הליך בירור נוסף.

הוא הדין לענין ההחלטות הנוספות, הנתקפות בבקשה זו, הנמנות כולן על סוג ההחלטות שבסדרי הדין ובנסיבות הקונקרטיות הנלוות להן, ואשר מטיבן אינן ענין לרשות ערעור נוסף בגלגול שלישי של ההליכים.

אי לכך הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסכום של 15,000 ש"ח.