רע"א 6037/03 קסיס חכמאת נ. נגה חברה לביטוח בע"מ

א.זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 3.6.03 (כב' השופטים ב' גילאור - סגנית הנשיא, י' דר וא' שיף), שבו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 14.7.02 (כב' השופט א' רקם - סגן נשיא) ביחס לגובה הפיצוי שעל המשיבה לשלם למבקש עקב תאונת דרכים בה נפגע המבקש.

ב.המבקש, נהג מונית במקצועו, נפגע בתאונת דרכים ביום 13.11.98 ובגינה נקבעו לו בידי המוסד לביטוח לאומי ( להלן: המל"ל ) 10% נכות לצמיתות בגין הגבלה קלה של תנועות בעמוד השדרה הצווארי. בגין נזקים אלו תבע המבקש את המשיבה בבית משפט השלום. הצדדים לא נחלקו בשאלת החבות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, והדיון נסב על שיעור הנזק בלבד.

ג.בית משפט השלום קיבל את עדותו של רואה החשבון של המבקש לפיה "בענף המוניות מקובל לערוך שומות סופיות כל 3 או 4 שנים", ועל כן קיבל את שומותיו המתוקנות של המבקש למס הכנסה לשנים 2000-1997 כמייצגות את שכרו האמיתי של המבקש באותן שנים בסך 6,000 ש"ח ברוטו לחודש, וכנגזרת משכר זה חישב את הנזק שנגרם לכושר השתכרותו העתידי של המבקש. עם זאת נקבע, כי שכר זה ישמש גם כבסיס לחישוב הפחתתם של תגמולי המל"ל "בין אם משום שיקבל בעתיד תגמולי מל"ל עפ"י שומה זו ובין בניכוי רעיוני". אשר על כן קבע בית המשפט, כי המבקש זכאי לפיצוי על כאב וסבל בסך 12,500 ש"ח, לפיצוי על הפסדי עבר בסך 11,000 ש"ח ולפיצוי על הפסד שכר לעתיד בסך 55,000 ש"ח. מסכום כולל זה ניכה בית המשפט דמי פגיעה ומענק נכות רעיוניים בסך 6,750 ו-48,750 ש"ח (קרי, על פי פוטנציאל הניכוי למל"ל), בהתאמה. סך כל הפיצוי שנפסק למבקש בבית המשפט עומד על 23,000 ש"ח, בתוספת 13% (ומע"מ) שכר טרחת עו"ד.

ד.בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של המבקשים, וקבע "כי סכום הנזק שנקבע למערער סביר ומתאים לנסיבות המקרה". בהחלטתו נמנע בית המשפט המחוזי מלהתייחס לשאלה המשפטית בדבר הניכוי הרעיוני של גמלאות המל"ל במקרה ספציפי זה, שכן על פי עדותו של רואה החשבון של המבקש בחקירתו הנגדית בבית משפט השלום, עמד בפניו המערער על נכונות הצהרתו המקורית למס הכנסה לפיה הכנסתו החודשית עומדת על 1,500 ש"ח בלבד, וכי השומות המתוקנות לפיהן הכנסתו החודשית של המבקש עמדה על 6,000 ש"ח, נקבעו במשא ומתן בין רואה החשבון של המבקש לבין מס הכנסה.

ה.המבקש טוען עתה, כי במקרה דנא אין לבצע ניכוי רעיוני של גמלאות המל"ל מהפיצוי לו הוא זכאי, מעבר לסכום שכבר קיבל המבקש מהמל"ל, ושהתבסס על כושר השתכרותו כפי שהתבטא בהצהרתו המקורית למס הכנסה, לפיה, כאמור, עמדה הכנסתו על סך של 1,500 ש"ח לחודש. לטענתו, כאשר מיצה הנפגע את זכויותיו כלפי המל"ל, כפי שאירע לטענתו במקרה דנן, ואין הוא זכאי לקבל גמלאות נוספות בשל התאונה - אין לנכות את קצבאות המל"ל מסכום הפיצוי המגיע לו בגין הנזק שנגרם לו. לטענת המבקש, טעה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי גובה הנזק שנפסק בבית משפט השלום היה סביר, שכן השאלה שעמדה בפני בית המשפט המחוזי בערעור היתה שאלת הניכוי, ולא שאלת גובה הנזק. עוד טוען המבקש, לחלופין, כי גם אם יש לבצע ניכוי רעיוני מסכום הפיצוי, טעה בית משפט השלום לרעתו בחישוב גובה הניכוי, וטעה בית המשפט המחוזי משלא נדרש לכך.

ו.אין בידי להעתר לבקשה. הסיבה העיקרית לניכוי גמלאות המל"ל מדמי הביטוח הלאומי נעוצה "בזכות שהוענקה בחוק למוסד לביטוח לאומי, להיפרע את שיעור הגמלאות ששילם ואשר הוא עתיד לשלם, מאת המזיק ... ובהבטחת זכות המזיק שלא לשאת בכפל פיצויים עקב הענקת זכות זו למוסד, מאידך". (ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף

(מהדורה רביעית, תשנ"ח) 1065; עוד ראו: ע"א 714/80 גולדברגר נ' בסה ואח', פ"ד לז(3) 109, 114, השופטת נתניהו). בית משפט השלום, שהשתית את החלטתו על עדותו של רואה החשבון של המבקש, קבע כי שכרו של המבקש עובר לתאונה היה 6,000 ש"ח ברוטו לחודש, ועל כך השתית הן את חישוב אובדן כושר ההשתכרות העתידי של המבקש והן את הכרעתו לצורך הניכוי הרעיוני של גמלאות המל"ל. ואולם, בית המשפט המחוזי, ככל שניתן להבין מהנמקתו הקצרה, ואודה שהתלבטתי בה, הסיק מסקנות שונות מעדות רואה החשבון של המבקש. לדידו לכאורה יש לקבל את עדותו של רואה החשבון על פיה עמד המבקש בפניו על נכונות הצהרתו המקורית למס הכנסה, כי הכנסתו החודשית, עובר לתאונה, היתה בסך 1,500 ש"ח לחודש בלבד, ושכר זה הוא אשר צריך היה לשמש כבסיס לקביעת הפגיעה בכושר ההשתכרות העתידי של המבקש. ממילא, אם אכן כך סבר בית המשפט המחוזי, היה גם על ניכוי גמלאות המל"ל להתבסס על הכנסה חודשית עובר לתאונה של 1,500 ש"ח בלבד. בית המשפט המחוזי סבר, ככל הנראה, שבהליכים בדרך זו סכום הנזק שנקבע למערער סביר ומתאים לנסיבות, שכן אם עמד סכום ההשתכרות על 1,500 ש"ח לחודש, לא היה על בית המשפט המחוזי להידרש לטענתו של המבקש כי לא היה צריך להתבצע ניכוי רעיוני, שכן ניכוי כזה כלל לא היה מבוצע. בחישוב על פי הכנסה של 1,500 ש"ח לחודש היתה התוצאה מגיעה ללא יותר מאשר נפסק. משכך, אין אני רואה מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי, כל שכן בדיון בגלגול שלישי, שעה ששאלה זאת אינה חורגת מן המחלוקת הישירה שבין הצדדים למחוזות משפטיים רחבים יותר (רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פד' לו(3) 123, מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר; למקרים חריגים אחרים ראו גם ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית , מבוא ועקרונות יסוד, ס' 189 בעמ' 181-179). בגדרי האמור נופלת גם טענתו של המבקש ביחס לטעויות חשבוניות שחלו, לטענתו, בחישוב גובה הניכוי הרעיוני בפסק דינו של בית משפט השלום.

ז.למעלה מן הצורך יצוין, כי השומות המעודכנות למס הכנסה עודכנו, לאחר התאונה, במשא ומתן בין רואה החשבון של המבקש למס הכנסה, וכבר בכך, כפי שמשתמע גם מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, יש לכאורה כדי להטיל ספק במהימנותן לעניין קביעת כושר השתכרותו של המבקש, שכן החשש הוא שהנפגע יתקן את שומתו על מנת שיזכה בפיצוי גבוה יותר על אובדן כושר השתכרות. ראו: ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה , פ"ד מד(3) 720, 725-724 (השופט בך), ע"א 523/87 שחאדה נ' אליהו , פ"ד מג(1) 385, 389-388 (השופט מלץ), קציר, לעיל , בעמ' 99-97. ההגיון וההגינות גם יחד אינם סובלים, כי השכר ייקבע לפי פרמטר אחד, וניכויים הקשורים בו לפי פרמטרים אחרים. אוסיף, כי אף אם ישנה פרקטיקה מעין זו, שאלתי עצמי במקרה ספציפי זה - בלא מענה - האם יתכן פער של פי ארבע בין ההכנסה המוצהרת להכנסה האמיתית שעליה מגיעים להסדר עם פקיד השומה, והאין דבר זה אומר דרשני.

ח.אמנם, הלכה היא כי לא בנקל תתערב ערכאת ערעור בממצאיה של הערכאה הראשונה (ראו ע"א 8155/00 טיפוגרף נ' קרברסקי , פ"ד נו(5) 563, 568-569, ע"א 1109/00 מזרחי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נו(2) 49, 59, א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

(מהדורה שביעית, תשס"ג) 524). אם אכן נדרש בית המשפט המחוזי, כעולה לכאורה מפסק דינו, לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא ביחס להשתכרותו של המבקש עובר לתאונה, עשה כן, מן הסתם, מן השיקול שתואר בפיסקה הקודמת; וככל שבחר לעשות כן, אין אני מוצא מקום להתערב בהחלטתו, מה עוד שכאמור, עסקינן בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי.

ט.כאמור, אין בידי להעתר לבקשה. בנסיבות איני עושה צו להוצאות.