רע"א 6043/04 אעלימי כמאל נ. אפי אפרי

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת בר זיו) שלא ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה (כב' השופט ר. דן) בו חוייב המבקש לשלם למשיב סך 10,000 ₪ והוצאות משפט.

2.בין הצדדים התגלעה מחלוקת ביחס לעיסקת חילופי רכב שנעשתה ביניהם. המשיב תבע את המבקש בבית המשפט לתביעות קטנות לנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהעיסקה. בית המשפט לתביעות קטנות דחה את התביעה מהטעם העיקרי כי הוא לא בדק את הרכב עובר לקנייתו, כפי שהיה מצופה שיעשה, במיוחד כשהיה ער לכך שלרכב היו 8 בעלים קודמים, ונוכח העובדה שהוא מצוי בענייני קנייה ומכירה של כלי רכב. בית המשפט אף ציין כי חומר הראיות מצביע על כך שנעשה מעשה תרמית על ידי המבקש, אשר יקשה על המשיב לבצע העברת בעלות ברכב על שמו, אולם מאחר שהתובע תבע רק את הנזקים שנגרמו לו ולא תבע ביטול העסקה, לא מצא בית המשפט לנכון להתייחס למעשה התרמית של המבקש והוסיף: "כנראה יצטרכו בעלי הדין לנהל משפט נוסף בענין זה" (להלן – "התביעה הראשונה").

3.לאחר מכן, הגיש המשיב תביעה חדשה נגד המבקש, וכלל בה בקשה לביטול ההסכם ולהשבה הדדית של הרכבים לצדדים לעיסקה, וכן לפיצויי נזק. בית המשפט לתביעות קטנות החליט כי התביעה החדשה כוללת בתוכה עילה השונה מזו שהועלתה על ידי המשיב בהליך הראשון, הנשענת על טענת אי התאמה במובן זה שמספר המנוע ברכב שקיבל אינו תואם את הרשום ברשיון הרכב, ולכן לא ניתן להעביר בו בעלות. הוא קבע כי אין מעשה בית דין לגבי עילה זו, אשר לא נדונה בהליך הראשון. עוד קבע כי המשיב הוכיח עילה זו, ואי לכך פסק לו פיצויי נזק בשיעור 10,000 ₪ (להלן – "התביעה השניה").

4.על פסק הדין בתביעה השניה הגיש המשיב בקשת רשות ערעור, בטענה העיקרית כי בית המשפט לתביעות קטנות שגה בכך שנתן פסק דין לגופה של התביעה השניה, אף שהיתה חסומה בשל "מעשה בית דין" בגינו של פסק הדין בתביעה הראשונה.

5.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לרשות ערעור. הוא פסק כי כבר בהליך הראשון קבע בית המשפט לתביעות קטנות כי סוגיית אי התאמת המנוע אינה חלק מעילת התביעה ולכן היא לא נדונה ולא הוכרעה; כן קבע כי מדובר בפרשה הכרוכה בהכרעות עובדתיות שאין דרכו של בית משפט לערעור להתערב בהן; כן ציין כי ספק אם יש בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ככזה להוות מעשה בית דין. לפיכך דחה את הבקשה.

6.המבקש פנה בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה. הוא טוען כי בנסיבות אלה עולה שאלה עקרונית הקשורה במעמדו של פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות כ"מעשה בית דין". לטענתו, בית המשפט לתביעות קטנות טעה כאשר דן בתביעה השניה שהיתה חסומה על ידי מעשה בית דין, ובית המשפט המחוזי הנציח את הטעות כאשר סירב ליתן רשות ערעור על פסק דין זה.

המשיב טוען בתגובה כי עילת אי ההתאמה הנסתרת והתרמית לא נדונה במסגרת התביעה הראשונה, וממילא אינה יכולה להוות מעשה בית דין, ולכן צדקו הערכאות הקודמות כאשר נעתרו לתביעתו.

7.דין הבקשה להידחות. אין בפנינו שאלה עקרונית בעלת משמעות ציבורית כללית המצדיקה מתן רשות ערעור בערכאה זו (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(1) 123). יש לציין כי מדובר בבקשת רשות ערעור על סירובו של בית המשפט המחוזי להעניק מצידו רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות. מטבע הדברים, נסיבות אלה מצמצמות עוד יותר את הנכונות להיעתר לבקשת רשות ערעור בערכאה שלישית.

8.אכן, עשויה לעלות שאלה עקרונית באשר למעמד פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות באשר לתחולת עקרונות מעשה בית דין עליו. הכרעה בשאלה זו אינה נדרשת למקרה שלפנינו, וזאת מן הטעם שבית המשפט לתביעות קטנות בפסק דינו בתביעה הראשונה התייחס במפורש לכך שסוגיית אי ההתאמה לא נטענה בהליך הראשון, וקבע כי היא עשוייה להיות נושא למשפט נפרד. בנסיבות אלה, ברי כי בית המשפט ראה בענין זה נושא שלא נכלל בגדרה של התביעה הראשונה, ולא הכריע בה, ולפיכך דן בכך לראשונה בהליך השני ופסק את אשר פסק. אין הכרח לנקוט עמדה בשאלה האם טעה בית המשפט לתביעות קטנות כאשר הניח שההליך הראשון לא מיצה באורח כולל את כל הטענות שהועלו וכן את הטענות האפשריות שניתן היה להעלות שהיו לצדדים בגין עיסקת הרכבים, ובכך שהיה נכון לתת למשיב את יומו בבית המשפט באותה פרשה עצמה פעם נוספת. שאלה זו אכן עולה על רקע ההגדרה הרחבה של "עילת תביעה" לצורך החלת עקרון "מעשה בית דין" שנועדה למנוע התדיינויות חוזרות באותן פרשות ממש במטרה לייעל את הליכי בית המשפט ולמנוע הטרדת בעל דין יריב בענין שכבר הוכרע. אולם תהא אשר תהא התשובה לשאלה זו, ישנה חשיבות בהקשר זה לייחוד שבסדרי הדין בתביעות קטנות, ולגמישות המאפיינת את ההליכים בהם, שנועדו, בעיקרם, להשיג תוצאה צודקת, ונותנים בידי בית המשפט אמצעים להכריע "בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה" (סעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984). במקרה זה, נחה דעתי כי הושגה תוצאה צודקת.

הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.