רע"א 6044/97 שדות ים מוצרי שיש קיסריה נ. מרים נבון

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא, השופט מ' סלוצקי וכב' השופטים ח' פיזם ומ' נאמן) מיום 17.9.97, לפיו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ע' רנד).

1.המבקשת סיפקה למשיבים מרצפות עבור שלוש דירות שבבעלותם. אין חולק עוד, כי מרצפות אלו היו פגומות. מומחה שמונה על-ידי בית המשפט קבע, כי ניתן לתקן את הפגם על ידי הנחת שטיחים מקיר לקיר או רצפת קרמיקה על גבי הרצפה הקיימת או על-ידי החלפת הרצפה הקיימת הפגומה ברצפה חדשה. עוד ציין המומחה, כי אם יסופקו המרצפות החדשות על ידי המבקשת תופחת עלות הרכישה. בית משפט השלום קבע, כי המשיבים ראויים לסעד שיעמידם במצב בו היו מצויים אילו סופקו להם מרצפות תקינות ולפיכך קבע, כי הפיצוי שיוענק להם על בסיס העלות (הגבוהה יותר) של החלפת הרצפה הקיימת ברצפה חדשה. כמו-כן חייב בית משפט השלום את המבקשת בעלויות הכרוכות בביצוע החלפת הרצפה. בית משפט השלום דחה את בקשת המבקשת, כי עלות החלפת המרצפות תחושב על-בסיס מחיר רכישתן של מרצפות חדשות מן המבקשת.

2.המבקשת ערערה על פסק דינו של בית משפט השלום והעלתה טענות מטענות שונות נגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט זה. עוד טענה המבקשת, כי מכח עקרון הקטנת הנזק היה מקום לאפשר למבקשת לתקן את המרצפות הפגומות, לחלופין לחשב את גובה הפיצוי בהתאם לעלות התיקון (ולא לעלות החלפת המרצפות), ולחילופי חילופין לחשב את גובה הפיצוי לפי עלות רכישתן של מרצפות חדשות מן המבקשת. ערעורה נדחה, כאמור לעיל. בית המשפט המחוזי קבע, כי "סבירות האמצעים שעל נפגע לנקוט בהן להקטנת נזקו נבחנת לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. נראה כי לא היה על המשיבים, שנפגעו מאספקת מרצפות פגומות, להזקק למערערת לשם תיקונן, ובפרט לאחר שניתנה לה הזדמנות לתיקון שאכזבה. מה גם שלדעת המומחה אין המרצפות ברות תיקון."

3.בבקשה שבפני טוענת המבקשת, כי בתי המשפט קמא שגו באי-ייחוס משקל הולם למרכזיותו של עיקרון הקטנת הנזק. המבקשת שבה וטוענת, כי היה מקום לאפשר לה לתקן את המרצפות ולחלופין לחשב את גובה הפיצוי בהתאם לחלופה זו. עוד מעלה המבקשת סדרת טענות הנוגעות לקביעות עובדתיות שקבע בית משפט השלום ולאופו בו הפעיל את שיקול דעתו.

4.המשיבים מתנגדים למתן רשות ערעור במקרה זה. לטענתם בוססו פסקי דינן של הערכאות הנמוכות על הממצאים העובדתיים שהיו בפניהן: קרי - חוסר האפשרות לתקן את המרצפות, ולפיכך אין כל ממש בטענה בדבר קביעה עקרונית כביכול של ערכאות אלו באשר לעקרון הקטנת הנזק.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית (וראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 ). הערכאות הנמוכות פסקו כפי שפסקו על בסיס הנתונים העובדתיים שהוצגו בפניהן. קביעתן אינה עקרונית אלא יישומית-נקודתית. טענות המבקשת נדונו ונדחו לגופן בשתי ערכאות. אין מקום לשוב ולדון בהם בפני ערכאה שלישית.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 5,000 ש"ח.