רע"א 6051/19פלוני נ. המחלקה לשירותים חברתיים באר שבע הנרייטה סולד

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ש' פרידלנדר ) מיום 21.8.2019 בענ"א 40757-08-19, אשר דחה ערעור שהוגש על החלטתו של בית המשפט לנוער בבית משפט השלום בבאר שבע (סג"נ א' אבו פריחה ) מיום 8.8.2019 בתנ"ז 20350-07-17 להוציא ארבעה מילדיהם הקטינים של המבקשת והמשיב 2 (להלן: ההורים ) ממשמורתם למשמורת רשות הסעד למשך ארבעה חודשים. לצד הבקשה לרשות ערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

2.

במרכזה של בקשה זו עומדים ארבעה מילדיהם של ההורים, שגילם הוא בין שנתיים ל-7.5 שנים (להלן: הקטינים ), ומסוגלותם של ההורים לגדלם. בדיון שהתקיים בעניינם ביום 26.7.2017 במסגרת בקשת נזקקות שהוגשה על ידי המשיבה 1, המחלקה לשירותים חברתיים בעיריית באר שבע, נדונה שאלת מסוגלותם של ההורים למלא את תפקידם ההורי ולספק את צרכיהם של הקטינים. על אף בעיות בהתנהלות ההורים ביקשה המשיבה 1 לתת להם הזדמנות לשפר את תפקודם באמצעות השתתפות בתכנית טיפולית בקהילה במסגרתה הקטינים ישולבו במסגרות חינוכיות וההורים ישולבו בהדרכה הורית. בתום הדיון הכריז בית המשפט על הקטינים כעל קטינים נזקקים מכוח סעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער ), וניתן לגביהם צו השגחה מכוח סעיף 3(3) לחוק הנוער.

3.

במשך כשנתיים ניתנו להורים סיוע והזדמנויות לשיפור יכולותיהם ההוריות. ביום 14.5.2019 התכנסה ועדת תכנון וטיפול בנוכחות גורמי הטיפול וההורים. במסגרת הדיון בוועדה סקרו גורמי הטיפול את מורכבות מצבם של הקטינים ושל ההורים ואת ניסיונות הטיפול הרבים שנעשו בעניינם, שלמרבה הצער לא נשאו פרי.

4.

ביום 31.7.2019 ערכה האפוטרופא לדין ביקור בבית המבקשת ונפגשה עם ההורים. האפוטרופא התרשמה כי הבית לא ערוך לגידולם של הקטינים וכי אין ביכולתם של ההורים לדאוג לצרכיהם. נוכח התרשמותה לגבי חוסר התפקוד המוחלט של המבקשת ולגבי הזדקקותו של המשיב 2 לחומרים פסיכו-אקטיביים, מסקנתה הייתה כי יש לדאוג בהקדם להשמתם של הקטינים במסגרת חירום.

5.

לבקשת המשיבה 1, ביום 8.8.2019 הורה בית המשפט לנוער בבית משפט השלום בבאר שבע (להלן: בית המשפט לנוער ) בצו מכוח סעיף 3(4) לחוק הנוער, על הוצאת הקטינים ממשמורת ההורים והעברתם למשמורת רשות הסעד שתקבע את מקום חסותם. נקבע כי תוקף הצו יהיה למשך 4 חודשים מיום קליטתם של הקטינים במסגרת המעבר. בית המשפט לנוער נימק את החלטתו בכך שאורח חייהם של הקטינים הינו בלתי תקין בלשון המעטה, וכי הדבר בא לידי ביטוי בין היתר בסביבה פיזית דלה מאוד אשר במסגרתה נשקפים לקטינים סיכונים פיזיים שונים. כן צוינה קיומה של דינמיקה מורכבת בין ההורים הכוללת בין היתר אלימות מילולית, ואף צוין כי קיים חשד להפעלת אלימות פיזית מצד המשיב 2 כלפי אחד מהקטינים שטרם מלאו לו 4 שנים. במסגרת אותו חשד נחקר המשיב 2 והורחק מאותו קטין בצו למשך 30 ימים (צו אותו הפר לפי דיווחים שונים). על כן, נקבע כי על אף שלא נשקפת לקטינים סכנה מיידית, אין להתעלם מהמיקרו-טראומה שנגרמת להם מידי יום, אשר השפעתה השלילית על נפשם ברורה.

6.

ערעור שהוגש על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט קמא. נקבע כי מתיאור נציגי המשיבה 1 עולה תמונה של חוסר מסוגלות הורית אשר נתמכת בממצאים אובייקטיבים שלא נסתרו על ידי ההורים. הודגש כי ההורים לא סובלים מחוסר מוטיבציה, אלא מחוסר מסוגלות וכי בעוד שכל דיון במשמורת קטינים כרוך מטבע הדברים בחוסר ודאות מסוימת לגבי תוצאת ההחלטה שעומדת על הפרק, גם הימנעות מהחלטה עשויה להביא לפגיעה ברווחת הקטינים. להורים ניתנו הזדמנויות רבות לשפר את התנהלותם ועל אף העזרה הרבה לה זכו מרשויות הרווחה, הדבר לא הביא לתפקוד הורי מספק. על כן נקבע כי הגיעה העת לתת הזדמנות לאפשרות של הוצאת הקטינים למסגרת חיצונית בה יטופלו על ידי אנשי מקצוע. עוד נקבע כי לא נמצא בסיס לסטייה ממסקנתו של בית המשפט לנוער, שערך בירור יסודי של המצב והגיע למסקנה כי הפתרון של הוצאת הקטינים ממשמורת הוריהם הוא הפתרון הפחות מסוכן לרווחתם של הקטינים מבין כלל הפתרונות הזמינים. כן הודגש כי הצעד עליו הורה בית המשפט לנוער הוא הפיך, וכי יש לקוות שההורים ימנפו את המצב שנכפה עליהם כדי לשקם את מסוגלותם ההורית. אם יצליחו בכך, משמורתם של הקטינים תשוב ותיבחן.

7.

על החלטה זו הוגשה הבקשה לרשות ערעור שלפני, במסגרתה נטען כי עצם הוצאת הקטינים ממשמורת הוריהם מהווה עילה מספקת למתן רשות לערער. לגופו של עניין נטען כי בית משפט קמא ביסס את פסיקתו על ממצאים שלא נקבעו בבית המשפט לנוער וביניהם ממצאים אותם יש לקבוע על סמך חוות דעת מומחה, כי בית משפט קמא שגה כשקבע שההורים חסרי מסוגלות הורית, כי טרם מוצו כל האפשרויות הזמינות לכך שהקטינים יישארו במשמורתם של ההורים וכי לאחרונה חלו שינויים חיוביים רבים בכל הנוגע לטיפול בקטינים.

8.

הבקשה אמנם עוסקת בסוגיה רגישה ביותר שאין להקל בה ראש, אך לאחר עיון בבקשה

ובנספחיה החלטתי כי יש לדחות אותה, וזאת לאחר שמצאתי

כי

הקביעות בפסק הדין

אינן

מעוררות

שאלה משפטית

עקרונית

החורגת מעניינם

של

הצדדים וכי מתן רשות

ערעור

אינו

דרוש

כדי

למנוע עיוות

דין (תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ).

לעניין זה אציין כי בניגוד לטענת המבקשת, ועם כל הצער שבדבר, לא דיי בעצם העובדה שפסק הדין הנתקף עוסק בהוצאת קטינים ממשמורת הוריהם כדי שבית משפט זה ייעתר לבקשה לרשות ערעור. אף אחת מטענותיה האחרות של המבקשת לא עומדת באמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור גם כן. מעבר לדרוש, יצוין כי מהתיק עולה כי המשיבה 1 ובתי המשפט שדנו בעניינם של הקטינים לא הקלו ראש בסוגיה הנדונה, וכי ניתנו להורים הזדמנויות רבות לשפר את התנהלותם בטרם הוחלט על הפתרון הקשה של הוצאת הקטינים ממשמורת הוריהם.

על אף שניתן להבין לליבם של ההורים, על הקושי והצער בהם הם ודאי נתונים נוכח ההחלטה להוציא את הקטינים ממשמורתם, אבקש להזכיר להם שכפי שצוין בצדק בפסק דינו של בית משפט קמא, הצו בעניינם של הקטינים ניתן בשלב זה למשך 4 חודשים. כך שנכון לעכשיו מדובר בהחלטה זמנית בלבד. יש לקוות כי ההורים ישכילו לנצל היטב את פרק הזמן הזה לשיפור כישורי ההורות וסביבת המגורים שלהם, בסיועם של גורמי המקצוע, כך שיתאימו לגידול ילדים קטנים.

9.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות.