רע"א 6054/09 שלום בראון נ. טנא נכסים בע''מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי) אשר דחה את בקשתו של המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום, לפיו עליו לפנות נכס שבבעלות המשיבה. יצוין כי הפינוי האמור נקבע ליום 28.7.2009.

2.

המשיבה הינה הבעלים הרשום של נכס בחיפה הכולל בין היתר חנות (להלן: הנכס ). המבקש, אשר אינו מיוצג, הוא הערב להתחייבויותיה של סופר ארט בע"מ (להלן: סופר ארט ), אשר שכרה את הנכס, וזאת על-פי הסכם שכירות מיום 2.1.2005.

המשיבה הגישה לבית משפט השלום בחיפה תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקש ונגד סופר ארט, במסגרתה עתרה לחייבם בסך של 55,233 ₪ וכן להורות על פינויים מן הנכס, וזאת בטענה כי המבקש וסופר ארט לא עמדו בהתחייבויותיהם על פי תנאי השכירות וכן לא פינו את החנות ביום 28.2.2007 על אף האמור בנספח להסכם השכירות. המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להגשת התגוננות עד ליום 15.2.2008, בטענה כי הוא מרותק למיטת חוליו לאחר אשפוז וממשיך בטיפולים. מן המסמכים שהגיש המבקש לבית המשפט עלה כי הוא אושפז למשך 8 ימים וכי תעודת המחלה שניתנה לו התייחסה לתקופה שהסתיימה כשבועיים טרם הגיש את הבקשה למתן ארכה. לפיכך, ניתנה למבקש ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן עד ליום 15.12.2007, דהיינו כ-45 ימים מיום הגשת בקשתו. ביום 2.1.2008, משלא הוגשה על-ידי המבקש וסופר ארט בקשה למתן רשות להתגונן, ניתן כנגדם פסק דין בגין מלוא הסעדים הנתבעים, לרבות פינויים מן הנכס (להלן: פסק הדין ).

3.

קצרה היריעה מלתאר את ריבוי הבקשות שהוגשו על-ידי המבקש להארכת מועד הגשת הבקשה להתגונן, לביטול פסק הדין, לעיכוב הליכים, לביטול מועדי דיונים ולפסילת כב' הרשם א' רובס, אשר מוצגות בפירוט בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 5.4.2009. בהחלטה זו קבע בית המשפט (כב' הרשם א' רובס), לאחר שעיין במכלול הבקשות ובתגובת המשיבה, כי דין הבקשה לביטול פסק דין להידחות מטעמים מקדמיים ומהותיים כאחת. ראשית נקבע כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור ניכר וכי משעה שבקשה קודמת לביטול פסק הדין נדחתה על הסף והמבקש לא ערער עליה, הפכה ההחלטה לחלוטה.

לגופו של עניין, נקבע כי אין הצדקה לביטול פסק הדין מאחר שהמבקש לא העלה נימוק משכנע לאי הגשת הבקשה במועד. בית המשפט קיבל את גרסתו של המבקש כי לא נשלחו לו העתקים מהחלטות בית המשפט בעניין הארכת המועד, אולם קבע כי משלא הייתה בידי המבקש החלטה המתירה לו ארכה כפי שבקש, היה עליו לפעול ללא דיחוי ולהגיש בקשת רשות להתגונן או לחילופין לפנות פעם נוספת לבית המשפט. בית המשפט עמד על כי המבקש לא עשה דבר לקידום עניינו, לרבות לא פנייה בזמן ללשכה לסיוע משפטי, אלא לאחר שהמשיבה החליטה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל. בית המשפט הוסיף ובחן את טענותיו של המבקש, על מנת לעמוד על סיכויי הגנתו. בית המשפט דחה את טענתו של המבקש לפיה בהסכם השכירות נקבע כי המשיבה תסייע בהוצאות הפינוי, ואילו נציג המשיבה הודיע לו כי אין בכוונתו לעמוד בהסכם, ולכן הוא עצמו לא מילא אחר התחייבויותיו בהסכם לעניין הפינוי מן הנכס. נקבע כי המבקש וסופר ארט החזיקו בנכס שבבעלותה של המשיבה מזה שנים, מבלי לשלם דמי שכירות ומבלי שיש להם זכות כלשהי להחזיק בנכס, וכי מכיוון שהנכס לא פונה עד ליום 28.2.2007 בהתאם להסכמות בין הצדדים, הרי שעומדת למשיבה עילה לפינויו. בית המשפט הטעים כי הצדדים לא טענו שהנספח להסכם בוטל באופן פוזיטיבי, ולכן אף אם הפרה המשיבה את התחייבותה להשתתף בהוצאות הפינוי, על המבקש היה לפעול למילוי התחייבויותיו.

4.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, וכן בקשה לעיכוב ביצוע. בקשתו לעיכוב ביצוע נדחתה, מטעמים דיוניים ומהותיים. ראשית, נקבע כי כל עוד לא ניתנה החלטה המאריכה את המועד להגשת בקשת רשות הערעור, אין הליך בגדרו ניתן לעכב את ביצוע פסק הדין. לגופה של הבקשה, חזר בית המשפט המחוזי על מסקנתו של בית משפט השלום לפיה המבקש מחזיק מזה שנים בנכס לא לו, אינו משלם דמי שכירות והוא "מנסה מחד להסתמך על עובדת היותו בלתי מיוצג ובלתי בקיא בהלכות משפט, ומאידך, הוא מגיש בקשות רבות ושונות ופותח בהליכים כאלה ואחרים במטרה לדחות את הקץ ולמנוע את סיומם של ההליכים". עוד הוסיף בית המשפט המחוזי והעיר כי לא מצא בכל כתבי הטענות אותם הגיש המבקש אפילו "בדל טענה" שיש בה כדי להסביר כיצד קרה שחלפו שנתיים וחצי מאז נחתם ההסכם ומאז שהיה על המבקש לפנות את הנכס, והמבקש לא עשה כן.

מכאן הבקשה שבפניי.

5.

המבקש עותר, כאמור, לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום. לטענתו, מימוש צו הפינוי מן הנכס יגרום לו נזק בלתי הפיך וימנע ממנו להציג את טענותיו בפני בית המשפט. המבקש טוען עוד כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה מתייחסת לטענות ההגנה שהעלה, וחוזרת על החלטת בית משפט השלום. בנוסף, מצביע המבקש על כי גרסתו, לפיה לא קיבל את החלטות בית משפט השלום בעניין הארכת המועד, התקבלה, ולכן סיכויי הגנתו הינם טובים.

6.

לאחר שעיינתי בטענות המבקש ובהחלטות הערכאות דלמטה, הגעתי למסקנה כי אין להיעתר לבקשה.

על-פי ההלכה הפסוקה, אין ערכאת הערעור מתערבת במתן סעד זמני למעט במקרים חריגים, וזאת במשנה תוקף עת עסקינן בבקשות רשות ערעור בגלגול שלישי ( רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסמה, 15.11.98 )). נחה דעתי כי אין המקרה מצדיק התערבותו של בית משפט זה. על אף ריבוי הכשלים הפרוצדוראליים בהתנהלות המבקש, נבחנו טענותיו לגופן על ידי שתי ערכאות, ונדחו. יתרה מכך, נמצא כי הוא מחזיק מזה שנים בנכס לא לו, וכלל אינו משלם דמי שכירות. נוכח מצב דברים זה, לא שוכנעתי שמאזן הנוחות נוטה לטובתו וזאת ביתר שאת כאשר הנכס המיועד לפינוי הוא נכס בשימוש מסחרי ולא פרטי, וככל שבסופו של יום יימצאו טענותיו של המבקש מוצדקות, יוכל הוא להיפרע מן המשיבה בגין נזקיו הכספיים.

לפיכך הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.