רע"א 6075/03 יעקב קון נ. איגור אנוסוב

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן), במסגרתה נתקבלה בקשת רשות הערעור של המשיבים ובוטלה החלטתו של ראש ההוצאה לפועל לפנותם מהדירה נשוא הבקשה.

בשנת 1994 רכשו המשיבים מהמבקש דירת מגורים (להלן: הדירה). מבלי להיכנס לפרטי הסכסוך שנתגלע בין הצדדים ואשר נידון במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' נאמן), יצוין כי המבקש שב ומכר את הדירה האמורה לקונים אחרים בשנת 1996. במסגרת אותה עסקת מכר שנייה, נרשמה משכנתא לטובת בנק טפחות על הדירה, וזאת כבטוחה להלוואה שלקחו הרוכשים המאוחרים מהבנק. בפסק הדין האמור נקבע כי המשיבים זכאים לכך שהדירה תירשם על שמם, בתנאי שישלמו את יתרת התמורה שעליהם לשלם למבקש לפי הסכם המכר. בית המשפט הוסיף וקבע כי בחישוב יתרת התמורה יובאו בחשבון תשלומים אשר שילמו המשיבים למבקש ותשלומים ששילמו לבנק עבור המבקש. יתרת התמורה לא שולמה למבקש עד היום. לאחר מתן פסק הדין, הגיעו הצדדים להסכמי פשרה אשר קיבלו תוקף של פסק דין באשר למועד האחרון לתשלום היתרה. לפי ההסכם האחרון היה על המשיבים לשלם את היתרה עד ליום 1.3.2003. משלא שילמו המשיבים את היתרה במועד זה פנה המבקש ללשכת ההוצאה לפועל ופתח בהליכים לפינויים מן הדירה. ראש ההוצאה לפועל הורה על פינוי המשיבים מן הדירה. המשיבים פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע את טענות הצדדים, החליט לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בערעור על פי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור.

בית המשפט המחוזי קבע כי הסיבה שהמשיבים טרם שילמו את יתרת התמורה הינה כי לשם תשלום היתרה המשיבים זקוקים להלוואה. בכדי לקבל הלוואה זו על המשיבים להתחייב בפני הבנק לרשום לטובתו משכנתא ראשונה. קרי, כל עוד לא מסולקת המשכנתא הקודמת שרשם המבקש לא יכולים המשיבים לקבל את ההלוואה הדרושה להם. זאת ועוד, מציין בית המשפט המחוזי, בינתיים רשם המבקש עיקול על זכויות המשיבים בדירה לשם הבטחת זכויותיו, והבנק אליו פנו המשיבים לא מוכן להעניק להם הלוואה כל עוד לא יבוטל העיקול. בית המשפט העיר כי לדעתו הטלת העיקול הינה אינה אלא ניסיון מצד המבקש לסכל את ביצועו של פסק הדין האמור. לפיכך, קבע בית המשפט כי אין מקום להורות על פינוי הדירה וכי על כונס הנכסים שמונה לצורך ביצוע פסק הדין למצוא דרך להבטיח את זכויות המבקש מחד, ותאפשר למשיבים לקבל משכנתא, מאידך. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי למעשה קבע כי סילוק חובם של המשיבים למבקש כפוף לכך שיקבלו משכנתא, וכי בכך הוסיף בית המשפט קמא תנאי שלא היה קיים בפסק הדין שניתן בעניינם של הצדדים. המבקש מוסיף, כי בית המשפט קמא שגה בהתעלמו מהתנהגותם הפסולה של המשיבים המוסיפים להתגורר בדירה שרכשו מהמבקש לפני 9 שנים, מבלי לשלם את יתרת התמורה. כמו כן, טוען המבקש כי יש בהחלטתו של בית המשפט המחוזי משום עידוד להתנהגות זו של המשיבים.

המשיבים סומכים את ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי. כמו כן, מצהירים המשיבים על כוונתם לשלם את יתרת החוב, ואף מצרפים הודעה על אישור עקרוני של בקשה להלוואה מיום 13.8.2003. המשיבים טוענים כי באשר לכל עיוות דין שהמבקש טוען שעלול להיגרם לו, הרי שאין למבקש להלין אלא על עצמו.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה שהוגשה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. סבורני, כי החלטת בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם פסק הדין שניתן בעניינם של הצדדים, ולא מצאתי כל עילה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא. בפסק הדין האמור, קבע בית המשפט כי המשיבים יהיו זכאים להפקיד את יתרת חובם למבקש בידי באת כוחם על מנת שזו תעבירה למבקש רק לאחר שהמבקש ידאג לרישום הדירה על שם המשיבים כשהיא נקייה מכל תביעת זכות של צד שלישי בלשכת רישום המקרקעין. קרי, גם אם בעת מתן פסק הדין לא נתן בית המשפט דעתו לשאלת קשיי המימון של המשיבים ויכולתם לקבל הלוואה לשם רכישת הדירה, ממילא קבע בפסק דינו כי המבקש לא יהא זכאי לקבל את יתרת התמורה עד אשר ישלים את התחייבויותיו וירשום את הדירה על שם המשיבים כשהיא נקייה מכל שיעבוד. משכך, אין המבקש רשאי להלין על המבקשים כי טרם שילמו לו את יתרת חובם, וצודקים המשיבים בטענתם כי אין למבקש להלין אלא על עצמו.

הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות שכר טרחת עורכת-הדין של המשיבים בסך 10,000 ש"ח.