רע"א 6083/20 ראפת רפעת מחמוד בלעום נ. סעיד מחמוד בלעום

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 23.8.2020 (רע"א 43633-08-20, השופטת הבכירה א' שטמר ) ובצידה בקשה למתן סעד זמני. בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בכפר סבא מיום 5.8.2020 (ת"א 59620-07-20, השופט א' נבו ).

2.

מקורו של ההליך שבפני בסכסוך שנסב על עבודות בנייה במקרקעין המצויים בסמוך לבית המגורים של המבקש (להלן: החלקה ). את העבודות מבצעים המשיבים, שהם דודיו של המבקש, מאז חודש אוקטובר 2019. בתמצית, החלקה הייתה שייכת בעבר לסבו המנוח של המבקש, וכיום טוענים לזכויות בה צדדים שונים, ובהם המבקש והמשיבים.

3.

ביום 27.7.2020 הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום שכוונה, בעיקרו של דבר, לסילוק ידם של המשיבים מהחלקה, להפסקתן של עבודות הבנייה ולמתן סעדים הצהרתיים בנוגע לזכות הגישה לביתו, וכן באשר לכך שהעבודות המבוצעות נעשות שלא כדין ומסבות לו פגיעות שונות. כן התבקשו צווי הריסה. עם התביעה הוגשה גם בקשה למתן צו מניעה זמני נגד המשך ביצוען של העבודות, ובה נטען כי המשיבים לא הוכיחו את הבעלות בחלקה, וכי עבודות הבנייה מסבות למבקש נזקים ואף מבוצעות בניגוד להיתר בנייה שניתן. כן נטען, כי דחיית הבקשה עלולה לגרום למצב בלתי הפיך, וכי סיכוייה של התביעה הם גבוהים ביותר.

4.

להשלמת התמונה, יצוין כי ברקע הדברים נמצאים הליכים משפטיים קודמים שנקט בהם המבקש יחד עם צדדים נוספים. הליך אחד היה תביעה לפירוק שיתוף בחלקה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, ועודה מתנהלת (תמ"ש 2706-10-19, השופט א' אליעז ). ההליך האחר היה עתירה מינהלית שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד שכוונה נגד היתר הבנייה שניתן למשיבים ונמחקה ביום 29.6.2020 (עת"ם 52733-12-19, סגן הנשיאה א' סטולר ).

5.

בית משפט השלום דחה את הבקשה לצו מניעה זמני בקבעו כי זו הוגשה בשיהוי ניכר, בשים לב לכך שעבודות הבנייה החלו כשבעה חודשים לפני מועד הגשת התביעה. בית משפט השלום קבע כי התנהלותו של המבקש, שהעלה טענות שונות במספר הליכים, היא חסרת תום לב. בית משפט השלום הוסיף כי זו הביאה את המשיבים לשנות את מצבם לרעה ולהתקדם בעבודות הבנייה עד להשלמתו של שלב הבנייה. כן נקבע כי המבקש לא פנה כנדרש לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בכל הנוגע לטענותיו בעניין חריגות הבנייה, וכי הסעדים המבוקשים בתביעתו אינם מצדיקים מתן צו מניעה. לבסוף, נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים שהשקיעו רבות בתכנון ובבניית המבנה והנזק הכלכלי שעלול להיגרם להם אם יינתן צו המניעה הוא רב.

6.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה לבית המשפט המחוזי, וזו נדחתה. בית המשפט המחוזי קבע כי באיזון בין זכותו הנטענת של המבקש לבין העובדה שהבנייה נמצאת בשלב מתקדם גוברת זו האחרונה, ולא כל שכן בהתחשב בשיהוי ובכך שטענותיו של המבקש נדחו בהליכים קודמים.

7.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על החלטה זו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי עבודות הבנייה נמצאות בשלב מתקדם, בה בשעה שלמעשה אלה רחוקות מסיום. עוד נטען כי המועד הרלוונטי לבחינתה של טענת השיהוי הוא השלב שבו נוצר הצורך בסעד הזמני, ובמקרה דנן לאחר שבוטל הצו הארעי שניתן במסגרת העתירה המינהלית שהגיש המבקש יחד עם עותרים נוספים. מטעמים אלה, כך נטען, נגרם למבקש עיוות דין. המבקש טוען עוד כי אין קשר בין ההליך הנוכחי המתנהל בשמו בלבד להליכים הקודמים, אשר היו מעורבים בהם צדדים נוספים.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. עניינו של המבקש אינו מעורר כל היבט עקרוני, והוא ממילא לא טען לכך. אף לא התרשמתי כי נגרם למבקש עיוות דין. החלטתו של בית המשפט המחוזי נסבה על היבטים הנטועים היטב בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ולא מצאתי טעם להתערב בה.

9.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.