רע"א 6088/98 חברת בסטגל בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראל

המשיב הגיש כנגד המבקשת בבית משפט השלום בחיפה, תביעה לסילוק יד משלושה מגרשים שהוחזקו על ידה באזור נשר.

המבקשת, חברה ליצור מבנים טרומיים, היא חוכרת לדורות של חלקה שבבעלות המשיב והיא ביקשה לחכור מן המשיב שטחים נוספים במגרשים הסמוכים לחלקה, שכונו על ידי הערכאות דלמטה מגרשים 185 ו187-. המשיב הסכים להעניק למבקשת הרשאה לשימוש למשך שנה אחת במגרש 187, והרשאה לשימוש למשך חמש שנים במגרש 185, ללא זכויות בניה. הרשאות אלה היו מותנות בקיומם של תנאים שונים מצד המבקשים, ביניהם תשלום דמי הרשאה, וחתימה על הסכם ההרשאה. המבקשים שילמו דמי הרשאה עבור השימוש במגרש 187, אך לא קיימו את התנאים האחרים. המבקשים אף הודיעו למשיב כי אין להם ענין בחתימת הסכם הרשאה.

בית משפט השלום בחיפה, (כבוד השופטת ש' וסרקרוג) קיבל את התביעה ביחס למגרשים 185 ו187-. הוא קבע כי בין המבקשים לבין המשיב נוהל משא-ומתן ביחס להקצאת המגרשים, שלא התגבש לכדי הסכם מחייב. המבקשים ביקשו לקבל זכות חכירה במגרשים 185 ו187-, אולם המשיב היה מוכן להעניק להם רק הרשאה לתקופה מוגבלת. על כן לא היתה גמירות דעת ומפגש רצונות, שהבשילו לכדי הסכם.

בית המשפט דחה את טענת המבקשים כי המשיב ניהל עימם משא ומתן שלא בתום לב ועל כן יש להחכיר להם את המגרשים, וקבע כי המשיב הבהיר למבקשים מלכתחילה שאין בכוונתו להחכיר את המגרשים, אלא להתיר שימוש בהם לתקופה קצרה, מן הטעם שהשטח נדרש לשימושו של משרד הבטחון.

המבקשים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערעור, אך הוסיף וקבע כי המשיב לא נהג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן שניהל עם המבקשים ביחס למגרש 185. הוא קבע כי במהלך משא ומתן שנוהל עם המבקשים להחכרת המגרש, דרש מהם המשיב כתנאי להמשך המשא ומתן, שימלאו אחר תנאי ההרשאה, זאת למרות שהמבקשים הודיעו לו כי אינם מעוניינים בהרשאה שאין בצידה זכויות בניה במגרש. בית המשפט קבע כי התניית המשכו של המשא ומתן להסכם חכירה של מגרש 185 במילוי תנאי הסכם ההרשאה, מהווה הפרה של חובת תום הלב שבסעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-. יחד עם זאת, סמך בית המשפט המחוזי ידיו על קביעתו של בית משפט השלום כי לא התגבש כל הסכם מחייב בין הצדדים באשר למגרש 185.

בבקשת רשות הערעור שלפני חוזרים המבקשים על טענתם בדבר זכותם לחכירת מגרש 185, לאור קביעת בית המשפט המחוזי בדבר חוסר תום לבו של המשיב במשא ומתן שהתנהל בין הצדדים.

דין הבקשה להדחות. שתי הערכאות עמדו על כך שהמשא והמתן שהתנהל בין הצדדים לא הבשיל לכדי הסכם מחייב, ועל כן לא רכשו המבקשים זכויות במגרשים. טענות המבקשים סובבות סביב ממצאים עובדתיים ומסקנות שנבחנו ביסודיות על ידי שתי ערכאות, והנוגעים לצדדים לסכסוך שבפני בלבד. בנסיבות אלה אין מקום למתן רשות לערער.