פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6091/18 -
א'
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקשים:
1. יהודה
גניש
2. יהודה
גניש
בניה ויזמות בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. עו"ד דודי הרשקוביץ - המנהל
המיוחד
3. שייקה
סולימנוב
4. נתן
סולימנוב
5. יעקב קדוש
6. בת שבע קדוש
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז
בפר"ק
51909-12-14
מיום 30.7.18 שניתנה על ידי כבוד השופטת עירית וינברג-
נוטוביץ
ובקש לעיכוב ביצוע
בשם המבקשים:
עו"ד יעקב
ארדיטי
לנדמן
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתה של כבוד השופטת
עירית וינברג- נוטוביץ מיום 30.7.2018 במסגרת פר"ק 51909-12-14 לקבל את המלצתו של המנהל המיוחד שמונה לחברת יהודה גניש בניה ויזמות בע"מ (בפירוק), עו"ד דוד הרשקוביץ (להלן: " החברה בפירוק " ו" המנהל המיוחד ", בהתאמה), ביחס לנכס מקרקעין בגוש 6873 חלקות 80, 31 (מגרש 36) (להלן: " הדירה "). בצד בקשת רשות הערעור התבקשו גם סעדים זמניים: צו לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט קמא וצו מניעה זמני.
רקע והליכים קודמים
1.
הדירה בה מדובר נמכרה לחברה שבפירוק ביום 28.8.2008 על ידי חברה בשם בנני חברה לבניה בע"מ (להלן: " חברת בנני "), כאשר לטובת החברה שבפירוק נרשמה הערת אזהרה במרשם המקרקעין. הייתה זו אחת מעשר הדירות שהובטחו לחברת בנני במסגרת עסקת קומבינציה שנערכה בינה לבין בעלי המקרקעין (להלן: " עסקת הקומבינציה "). מאחר שחברת בנני לא עמדה בהתחייבויותיה לקיום את עסקת הקומבינציה, היא בוטלה תוך שניתן צו פירוק נגד חברת בנני , ובית המשפט של פירוק קבע כי הביטול נעשה כדין.
2.
בין לבין רכשו המשיבים בבקשה שלפניי, שייקה ונתן סולימנוב
(להלן: " סולימנוב "), את מכלול זכויות הבעלים במקרקעין עליהם אמורה הייתה להיבנות הדירה, והפכו להיות בעליה הבלעדיים. סולימנוב התקשרו עם קבלן מבצע בהסכם להשלמת הבניה, והגיעו להסכמות גם עם רוכשי הדירות מחברת בנני , והחברה שבפירוק בכללם, בעניין זה. ההסכמות עם החברה שבפירוק עוגנו במכתב ששלחה ביום 6.3.2012, הממוען לעורכי הדין ארז חבר ומשה בר, אשר ניהלו באותה עת את הפרויקט כמנהלים מיוחדים של חברת בנני ובשם סולימנוב
(להלן: " מנהלי
הפרוייקט " ו" מכתב ההתחייבות "). במסגרת מכתב ההתחייבות התחייבה החברה שבפירוק, כי אם תאושר השלמת הבניה על ידי בית המשפט לפי בקשת מנהלי הפרויקט תפעל באופן המפורט להלן:
a.
אנו נשלם את סכום התמורה הנקוב בחוזה הרכישה עבור דירתנו, כאשר נהיה זכאים לזיכוי רק בעבור סכומים שהיה עלינו לשלם עפ"י חוזה הרכישה עד למועד הפסקת הבניה ע"י [חברת בנני ] בהתאם לקצב התקדמות הבניה, בתנאי ששילמנו אותם.
b.
ידוע לנו שלצורך השלמת הבניה יש צורך בתוספת תשלום מעבר לנקוב בחוזה ואנו מתחייבים לשלם לידיכם סך נוסף באופן יחסי כפי שיקבע בהמשך. ...
e.
אי ביצוע תשלום במועד, ואף לא לאחר 7 ימים מדרישה בכתב, יקנה לכם את הזכות לפעול לביטול ההתקשרות, ללא תנאי, ולאחר מכירת הדירה לצד ג' תשיבו לנו את הסכומים ששילמנו, בערכי קרן ובניכוי פיצוי מוסכם.
3.
החברה שבפירוק לא עמדה בתנאי מכתב ההתחייבות עובר לכניסתה להליכי פירוק, ובעקבות זאת הביא המנהל המיוחד לאישור בית המשפט של פירוק מתווה לפיו החברה שבפירוק תוותר על זכויותיה בדירה לטובת סולימנוב – ובכלל זה תסכים למחיקת הערת האזהרה – ובתמורה ישולם לה סכום של 700 אלף ש"ח, בשתי פעימות (600 אלף ש"ח תוך 21 יום, ו-100,000 ש"ח בתוך 6 חודשים לכל המאוחר). התחשיב שעמד ביסוד המתווה הוא זה: שווי הדירה כיום הוא כ-1.75 מיליון ש"ח; החברה שבפירוק שילמה 600 אלף ש"ח, ואילו סולימנוב
לפי מסמכים שהציגו הוסיפו 835 אלף ש"ח עבור הבניה. בהנחה שהרווח (315 אלף ש"ח) יתחלק באופן יחסי להשקעה, הרי שמשמעות הדבר כי לחברה שבפירוק זכות לכ-730 אלף ש"ח, מתוכם הסכים המנהל המיוחד לקזז 30 אלף ש"ח
כפיצוי מוסכם.
4.
בהחלטה נושא בקשת רשות הערעור אישר בית המשפט קמא את המתווה שהציע המנהל המיוחד, תוך שהוא מבהיר כי התחשיב עליו הוא מבוסס נסמך על הסכמות החברה שבפירוק במכתב ההתחייבות, ועל נתונים שלא נסתרו.
על החלטה זו הוגשו בקשת רשות הערעור והבקשות לסעדים זמניים שלפניי.
בקשת רשות הערעור
5.
בבקשת רשות הערעור מבקש מר יהודה גניש (להלן: " המבקש "), בעל המניות של החברה שבפירוק, כי החלטת בית המשפט קמא תבוטל, וכי במקומה יורה בית המשפט על מכירת הדירה לבני הזוג יעקב ובת שבע קדוש, אשר הציעו לשלם תמורתה 1.35 מיליון ש"ח. לשיטתו זכויות החברה בדירה משמעותיות יותר מאלה אותן הניחו המנהל המיוחד ובית המשפט קמא, וזאת בשל שלל טעמים: הסכום ששולם עבור הדירה על ידי החברה שבפירוק היה מיליון ש"ח, ולא 600 אלף ש"ח; עת נחתם מכתב ההתחייבות הייתה הבניה במצב גמר טייח ולא בשלב השלד; לצורך השלמת הבניה לא נדרשה החברה שבפירוק לשלם 250 אלף ש"ח כפי שדרשו סולימנוב ; הוצאות סולימנוב על השלמת הבניה לא היו כפי שטענו ועוד.
דיון והכרעה
6.
דין בקשת הערעור להידחות, וזאת ללא צורך בקבלת התייחסות המשיבות. היחסים שבין החברה שבפירוק לבין סולימנוב לעניין הדירה הוסדרו בשנת 2012 במכתב ההתחייבות (שהיווה חלק מההסדרים שהושגו ואושרו סופית ביום 10.8.2015 במסגרת הליכי הפירוק של חברת בנני ). מכוחו של מכתב ההתחייבות החברה שבפירוק הייתה זכאית לזיכוי בגין הסכומים ששילמה לחברת בנני , ובלבד שהמדובר בסכומים אשר היה עליה לשלם לחברת בנני על פי חוזה המכר עד לשלב אליו הגיעה הבניה, שהוגדר במכתב ההתחייבות כשלב השלד. מכאן שהמדובר בהסכמה של החברה בפירוק כי הזיכוי בגין הסכומים ששילמה לחברת בנני יהיה לכל היותר בסך של 600 אלף ש"ח, וזאת גם אם בפועל שילמה סכום גבוה יותר לחברה שקרסה. לאור זאת, על החברה שבפירוק היתה מוטלת חובה לשלם כנגד הדירה עוד 400 אלף ש"ח, שהם יתרת התמורה החוזית, וכן תוספת תשלום שתקבע בהמשך. החברה שבפירוק לא עמדה בהתחייבויותיה האמורות, ולא שילמה בעבור הדירה כל סכום נוסף (לא לסולימנוב ולא לכל גורם אחר). במצב דברים זה עומדת לסולימנוב , לכאורה, הזכות לבטל את ההתקשרות ולהביא לפקיעת זכויות החברה שבפירוק ביחס לדירה, בכפוף לחובתה להשיב את הסכומים ששולמו, כשפרשנות סבירה היא שהכוונה ל-600 אלף ש"ח (לפי מכתב ההתחייבות " בערכי קרן ובניכוי פיצוי מוסכם "). ניסיונו של המבקש כיום להעלות טענות מן הגורן ומן היקב לעניין גובה התוספת שהיה על החברה בפירוק לשלם, ולעניין הרווח שהפיקו סולימנוב מהמקרקעין, אינה יכולה לשנות מצב דברים זה. בהינתן האמור, ההסדרה מול סולימנוב עליה המליץ המנהל המיוחד, היא הסדרה ראויה והוגנת מבחינת קופת הפירוק, שבצדק אושרה על ידי בית המשפט קמא.
7.
בשולי הדברים אציין כי בבקשתו ובתצהירו טוען המבקש כי " במועד עריכת בקשה זו נחשפתי לעובדה כי חתימת המבקשת 2 על מסמך ההתחייבות זויפה " וכי " כתב ההתחייבות חסר חותמת המבקשת 2 ".
טענות אלו, שנטענו בניסוח מעורפל ובלשון רפה, לא נזכרו כלל בתגובת המבקשת בהליך קמא (נספח ב' לבקשת רשות הערעור), ונראה כי ביסודן ניסיון פתלתל של המבקש להתכחש למסמך שבמשך 6 שנים לא חלק על תוקפו. לכך כמובן לא ניתן להסכים.
8.
לאור האמור דין בקשת רשות הערעור, והבקשות לסעדים
זמניים, להידחות. מאחר שלא התבקשה התייחסות המשיבים אינני עושה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י' באלול
התשע"ח
(21.8.2018).
ש ו פ ט