רע"א 6097-22 רע"א 6097-22

1.בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 15.6.2022, בע"א 27051-12-21 (השופטים ד' כהן-לקח, ד' גדעוני ו-ע' אבמן-מולר), שבגדרו נדחה ערעור המבקשים על פסק הדין של בית משפט השלום בירושלים, מיום 13.10.2021, בת"א 49785-06-19 (השופטת א' סנדלר-איתן).

רקע עובדתי ופסק הדין של בית המשפט המחוזי

2.מקורו של ההליך דנן, כרבים נוספים, בשורת עסקאות מקרקעין משנת 2004, שבהן מכרה המשיבה 2, הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים (להלן: הפטריארכיה), חלקות מקרקעין לגופים שונים (להלן: עסקאות 2004). חרף הליכים ארוכים וסבוכים שנוהלו זה מכבר בעניינן של עסקאות אלה – הליכים שסופם בפסק דין חלוט של בית משפט זה (ע"א 8398/17 תאופילוס ג'אנופולוס, פטריארך הכנסייה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' Berisford Investments Limited (10.6.2019) (להלן: עניין ג'אנופולוס)) – דומה כי אש המחלוקת טרם שככה. העסקה הרלבנטית לענייננו, היא עסקת החכרתו של נכס הידוע כמלון 'ניו אימפריאל', אשר נמצא סמוך לשער יפו בירושלים. המבקשים הם המחזיקים בנכס, ולטענתם, דיירים מוגנים בו (להלן: המחזיקים). המשיבה 1, חברת Richards Marketing Corporation (להלן: החברה), היא בעלת זכויות החכירה בנכס, מכוח חוזה חכירה שאותו כרתה עם הפטריארכיה. אציין, כי נסיונות הפטריארכיה להביא לביטול חוזה החכירה, נדחו בעניין ג'אנופולוס, בו נקבע כי מדובר בחוזה בר-תוקף.

3.ביום 23.6.2019, הגישה החברה לבית משפט השלום בירושלים תביעה לפינוי המחזיקים מהנכס. במסגרת ההליך, הוציאו המחזיקים הודעה לצד שלישי נגד הפטריארכיה, אשר לטענתם, היא זו שעמה נקשרו בחוזה שמכוחו הם מחזיקים בנכס. תחילה טענה החברה, כי יש להוציא את ההודעה לצד השלישי מן התיק, בשל האיחור בהגשתה. טענה זו של החברה – נדחתה על-ידי בית משפט השלום, בהחלטה מיום 24.1.2021; בקשת רשות ערעור שהגישה החברה לבית המשפט המחוזי – נדחתה אף היא, בהחלטה מיום 8.6.2021 (רע"א 2346-04-21). לצד זאת, לגבי טענות נוספות הנוגעות לעצם מעמדה של הפטריארכיה בתובענה, הבהיר בית המשפט המחוזי, כי "אין בהגשת [ה]הודעה [...] כדי לאפשר פתיחתן מחדש של סוגיות שכבר הוכרעו ושבגינן מתקיים השתק עילה או השתק פלוגתה".

4.משלא עלה בידה להביא להוצאת ההודעה לצד שלישי מן התיק, ביום 23.6.2021, הגישה החברה בקשה להחלפת בעלי הדין בהליך, בגדרה ביקשה לבוא בנעלי הפטריארכיה בכל הנוגע להודעה לצד השלישי, ולהשיב בשמה לטענות שהעלו המחזיקים בהודעה. זאת, מכוח תניות מפורשות – המופיעות הן בחוזה החכירה, הן במסמך יִפוי הכוח הנלווה לו – שלפיהן המחתה הפטריארכיה לחברה, בהמחאה בלתי-חוזרת, את כל הזכויות, הסמכויות, התביעות והטענות המוקנות לפטריארכיה כלפי המחזיקים; וכן הסמיכה את החברה לייצגה בכלל ההליכים בעניין הנכס. הסמכה זו, כללה התייחסות מפורשת להליכים אפשריים שיתנהלו נגד המחזיקים, בפרט לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972. כפי שנזכר, ביום 13.10.2021, קיבל בית משפט השלום את הבקשה. ערעור שהגישו המחזיקים לבית המשפט המחוזי – נדחה, בהחלטה מיום 15.6.2022.

מכאן הבקשה שלפנַי.

דיון והכרעה

5.לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה. זאת, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים; גם חשש לעיוות דין – אינו מתעורר.

6.המחזיקים מעלים טענות מטענות שונות כלפי קביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה יכולה החברה לבוא בנעלי הפטריארכיה. בתוך כך טוענים המחזיקים, בין היתר, כי אין כל היגיון במצב שבו יתאפשר לתובע לבוא בנעלי צד שלישי, שאליו בחר נתבע לפנות. זאת בפרט, משההחלטה חוסמת את עצם האפשרות לשמוע את טענות הפטריארכיה בעניין, טענות שיש בהן כדי להטות את הכף נגד בקשת החברה. לא מצאתי ממש בטענה זו. חוזה החכירה, וכמותו גם יִפוי הכוח הנלווה לו, מקנים לחברה, כאמור – באופן שאינו משתמע לשני פנים – את 'זכות ההחלפה', תוך שהם מציינים 'ברחל בתך הקטנה', כי הזכות תעמוד לחברה גם בהליכים שיתנהלו נגד המחזיקים בנכס. יתרה מזאת, תניות חוזיות זהות, פורשו והובנו באותו אופן בהליכים אחרים – שהפכו לחלוטים – אשר בגדרם נדונו עסקאות נוספות של הפטריארכיה, שכללו תניות כאמור (ראו למשל: ע"א 15273-05-20). מאחר שבמסגרת ההליך שבו נדונו עסקאות 2004, הגיעו הפטריארכיה, החברה והמחזיקים להסכמה דיונית, שלפיה פסק הדין יהיה במעמד 'פסק דין חפצא' כלפי המחזיקים (ת"א 2035/08), הרי שממילא מושתקים המחזיקים מלתקוף את התניות הנזכרות, ולנסות להביא לביטולן (ראו למשל: ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 593-592 (1968); ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש – מושב עובדים, פ"ד לח(4) 797, 802-801 (1984)). אין מקום אפוא לאפשר למחזיקים לתקוף את התניות החוזיות, שמכוחן נכנסה החברה בנעלי הפטריארכיה.

7.טענה נוספת שמעלים המחזיקים, היא כי הבקשה להחלפת בעלי הדין, כמוה כבקשה להוצאת ההודעה לצד השלישי מן התיק; 'אותה הגברת בשינוי אדרת'. על כן, כך ממשיכה הטענה, משנדחתה בקשת החברה להוצאת ההודעה, נדרש היה לדחות גם את בקשת החברה להחלפת בעלי הדין, ואם לא כן – משמעות הדבר היא הכרעות סותרות בעניין זהה. דינה של טענה זו – להידחות. לא ראי בקשת ההוצאה כראי בקשת ההחלפה – בעוד שהבקשה להוצאת ההודעה לצד שלישי נשענה על כללים דיוניים, אשר נטען כי חלים על העניין, הבקשה להחלפת בעלי הדין מתבססת על ההסכמות החוזיות שבין החברה לפטריארכיה. אף אם אניח, לטובת המחזיקים, כי שתי הבקשות אכן מביאות, מבחינה מהותית, לתוצאה זהה – משמדובר בבקשות שונות, הנשענות על רציונאלים שונים בתכלית, אין כל קושי בכך שהאחת מביאה לתוצאה מסוימת, ואילו השניה מביאה לתוצאה אחרת; ברי, כי אין מדובר ב"הכרעות סותרות". יתר על כן, במישור העקרוני, אין בקבלתה של בקשת ההחלפה כדי להשפיע, כהוא זה, על תוקפה של ההודעה לצד השלישי – הודעה זו, על הטענות הכלולות בה, בעינה עומדת; השתנתה אך זהות הגורם שביכולתו להשיב לטענות. אין הצדקה אפוא להתערבות ב'גלגול שלישי'.

אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.

משלא נתבקשה תשובת המשיבות, אין צו להוצאות.