רע"א 6099/16 רע"א 6099/16

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בה"פ 27297-06-16 שנתנה כבוד השופטת ר' למלשטריך-לטר ביום 3.7.2016. בית המשפט המחוזי דחה בהחלטתו את בקשת המבקשת, ס. אלברט פירות בע"מ (להלן: המבקשת או אלברט פירות ), לעכב הליך של מימוש משכון על ידי המשיב, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן גם: הבנק ). בד בבד עם בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור.

2.המבקשת היא חברה פרטית שהחלה את דרכה בחלוקה של פירות וירקות וכיום משמשת כחברת אחזקות בלבד. בעל המניות היחיד שלה הוא מר סטיב מייזל. בבעלות המבקשת נכס מסחרי ברחוב חלוצי התעשיה 24 בחיפה (להלן: הנכס ), המושכר לחברת השוק הגדול מכולם בע"מ (להלן: השוק הגדול ), שבעל המניות היחיד שלה הוא מר משה מייזל, אחיו של סטיב.

3.ביום 27.3.2006 חתמה אלברט פירות על אגרת חוב, ללא הגבלת סכום, לטובת המשיב, שכללה גם שעבוד של הנכס. באגרת החוב נכתב כי היא "ניתנה להבטחת התשלום המלא והמדוייק של כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מהחברה בכל דרך, צורה, אופן וסיבה שהם... בין שמגיעים מהחברה בתור חייב עיקרי ובין שמגיעים מהחברה כערבה". כמו כן, חתמו אלברט פירות והשוק הגדול על ערבויות צולבות לטובת הבנק זו להבטחת התחייבויותיה של זו. גם סטיב ומשה חתמו על ערבויות אישיות לטובת הבנק להבטחת התחייבויותיהן של החברות.

4.בתקופה האחרונה הורע מצבן הפיננסי של שתי החברות, ונכון להיום, לאלברט פירות חוב בסך של כמיליון ש"ח לטובת הבנק ואילו השוק הגדול חבה לבנק סך של למעלה משני מיליון ש"ח. בנסיבות אלה, מינה הבנק כונסת נכסים למימוש הנכס, וזאת במסגרת תיק הוצל"פ 525693-03-16.

5.המבקשת פנתה בהמרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי, בה עתרה למנוע את מימוש המשכון. בד בבד הגישה המבקשת גם בקשה לסעד זמני שעניינו עיכוב הליכי מימוש המשכון. לאחר שהוגשה תגובת כונסת הנכסים והבנק לבקשה לסעד זמני, התקיים דיון במעמד הצדדים במהלכו נחקרו המצהירים מטעם בעלי הדין.

6.בית המשפט המחוזי בחן ומצא כי הטענות הלכאוריות של המבקשת הן קלושות, וכי ברמת הבדיקה של בקשה לסעד זמני, עולה כי אין מניעה שהבנק ינשה את החוב של השוק הגדול מתוך מימוש הנכס המשועבד. אשר למאזן הנוחות, נקבע כי תכליתה של אגרת החוב היא שהחוב ייפרע ללא דיחוי, ואין בטענות שהעלתה המבקשת כדי להצדיק את עיכוב הליכי המימוש, הנמצאים בשלבים ראשוניים, בפרט כשמדובר בנכס מסחרי שאינו משמש למגורים.

7.בקשת רשות הערעור שלפני מופנית נגד ההחלטה הדוחה את הבקשה לסעד זמני. טענותיה המרכזיות של המבקשת, כפי שעולה מבקשת רשות הערעור, נוגעות לחוסר הבנה נטען של הוראותיה של אגרת החוב והיעדר גמירת דעת מצדה ביחס לתנאיה. כן טוענת המבקשת, כי הבנק ניצל לרעה את כוחו תוך דאגה לאינטרסים שלו והפרת חובותיו כלפי המבקשת. עוד נטען, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת על הנחה שגויה בדבר טשטוש הגבולות בין שתי החברות - אלברט פירות והשוק הגדול. לטענת המבקשת, יש מקום להתערב בהחלטה שכן זו גורמת עיוות דין ומקפחת את זכויותיה.

8.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, ועמה הבקשה לסעד זמני.

9.לא אכחד, כי טמון קושי בכך שאם ימומש המשכון בטרם תתברר המרצת הפתיחה הרי שזו למעשה תסוכל (והרי, זהו אחד השיקולים למתן סעד זמני). עם זאת, אני סבור, כי לא נפל בהחלטתו של בית המשפט המחוזי פגם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. כידוע, שני שיקולים מרכזיים מנחים את בית המשפט בעת שהוא שוקל אם להיעתר לבקשה לסעד זמני אם לאו - קיומה של עילת תביעה לכאורית ומאזן הנוחות. בין שני השיקולים קיימת "מקבילית כוחות", היינו, ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לטובת המבקש, כך ייטה בית המשפט ליתן משקל נמוך יותר לסיכויי התביעה ולהפך. עם זאת, כאשר עילת התביעה על פניה נראית קלושה, אין מקום ליתן משקל מכריע לשיקול של מאזן הנוחות. כזהו המקרה דנן. טענותיה של המבקשת בהליך העיקרי שהגישה, ביחס להיעדר גמירת דעת ואי הבנה של הוראות אגרת החוב, מקימות נטל הוכחה כבד ביותר . בית המשפט המחוזי - שבפניו נחקר המצהיר מטעם המבקשת - לא התרשם כי סיכוייהן של טענות אלה להתקבל גבוהים. בנסיבות אלה, ומשלא מדובר בבית מגורים (שאז הנטייה הייתה עשויה להיות שונה), לא נעתר בית המשפט לבקשה, ואיני סבור כי יש להתערב בהחלטה זו.

10.נוכח האמור, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות, ועמה הבקשה לסעד זמני. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.