רע"א 6100/07 יוסף דגן נ. אלי יחיאל (ליאת מרקט)

1.

המבקשים הינם בעלי דירה ברעננה. הם השכירו את הדירה לחברת סלקום ישראל בע"מ. השוכרת מעוניינת למַקם בדירה מתקן כלשהו, כנראה אנטנה המשמשת בתקשורת סלולרית. המשיבים מתגוררים ברחוב בו מצוייה דירתם של המבקשים וברחובות סמוכים. על פי הנטען בבקשה לצו מניעה שהגישו המבקשים ביום 5.7.07, החלו המשיבים בפעולות מחאה, השמצה, הטרדה והסתה כלפי המבקשים על מנת לאלצם לבטל את התקשרותם עם החברה הסלולרית. בקשתם הובאה לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב. בית המשפט (כבוד סגן הנשיא י' זפט) החליט ביום 5.7.07 כי טיעוני הצדדים יוגשו בהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות). בעקבות זאת הגישו המבקשים בקשה לקבוע דיון דחוף בבקשה לסעד זמני ולהורות כי תקופת הפגרה תבוא במניין הימים לעניין הגשת טיעוניהם של בעלי הדין לפי תקנה 241. ביום 8.7.07 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא י' זפט) כי משיוגשו טיעוני הצדדים יחליט אם לקיים דיון או להכריע בבקשה על סמך הטיעונים הכתובים. הבקשה לרשות ערעור מופנית נגד שתי ההחלטות הנזכרות.

2.

הבקשה בדין יסודה וזאת לעניין סדרי הדיון בערכאה הדיונית. להוראה של בית משפט קמא מיום 5.7.07, כי טיעוניהם של בעלי הדין יוגשו לפי תקנה 241 לתקנות, יש משמעות כפולה:

א)

המשיבים יגישו תשובתם תוך 20 ימים מעת המצאתה של הבקשה ואילו התשובה לתשובה תוגש על ידי המבקשים תוך 10 ימים נוספים (נציין במאמר מוסגר, כי כמובן שאין המבקשים חייבים למצות את התקופה של 10 ימים).

ב)

בשל פגרת הקיץ שהחלה ביום 16.7.07, ומאחר שבית המשפט לא קבע כי תקופת הפגרה תבוא במניין הימים, אין לכלול בגדר התקופות הנזכרות להגשת הטיעונים את התקופה שמיום 16.7.07 ועד ליום 31.8.07: תקנה 529 לתקנות (למעשה עד ליום 1.9.07, שהוא יום שבת).

חישוב פשוט של המועדים (בהנחה שהמשיבים ימצו את 20 הימים העומדים לרשותם), יגלה כי גם אם הומצאה הבקשה לסעד זמני למשיבים ביום הגשתה, הרי המועד המוקדם ביותר בו יידרש בית המשפט לבקשה יהא בימים שלאחר יום 10.9.07. משמע, הבקשה לסעד זמני לא תובא לעיונו של בית המשפט לשם הכרעה אלא למעלה מחודשיים לאחר הגשתה. נסיבות העניין מצדיקות כי התקופה תקוצר וכי תקופת הפגרה תבוא במניין הימים.

3.

על מנת למנוע תקלה ואי הבנה, אדגיש כי נסיבות המקרה המסוים מחייבות טיפול מוקדם בבקשה לסעד זמני. אין ללמוד מעמדתי באשר למקרה הנוכחי כי בכל מקרה בו מוגשת בקשה לסעד זמני ערב הפגרה או במהלך הפגרה יש להורות כי תקופת הפגרה תבוא במניין הימים. כל מקרה ונסיבותיו. כאשר מדובר, על פי הנטען, בפעולות מחאה, הסתה והטרדה כלפי אדם פרטי, אין הצדקה לעיכוב הטיפול בבקשה לתקופה כה ארוכה של למעלה מחודשיים. והערה נוספת: כמובן, שאין בהחלטתי זו משום הבעת עמדה לגופם של דברים, קרי לגבי השאלה האם יש ליתן סעד זמני.

4.

לפיכך, החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה. הערעור מתקבל במובן זה שתקופת הפגרה תבוא במניין הימים לעניין הוראתו של בית משפט קמא באשר להגשת טיעונים על פי תקנה 241 לתקנות. משתוגש על ידי המבקשים תשובתם לתשובת המשיבים תובא הבקשה בפני שופט תורן על מנת שיחליט בעניין. המשיבים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח.