פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6112/14
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
אלעד קורן
נ ג ד
המשיב:
גלעד גוב
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א
1135-11-12 מיום 22.6.2014 שניתנה על- ידי השופטת ת' אברהמי
בשם המבקש:
עו"ד יעקב נתנאל
החלטה
1.
בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 22.6.2014 בת"א 1135-11-12 (השופטת ת' אברהמי ), אשר במסגרתה נקבע כי הקלטה ותמלול של שיחה שהתקיימה בין בעלי הדין לא יוכלו לשמש כראיות במשפט.
עיקרי העובדות
2.
המבקש (להלן: קורן ) והמשיב (להלן: גוב ) כרתו הסכם שותפות. השותפות לא צלחה, ובין השניים נחתם הסכם פֵּרוד. ביום 1.11.2012 הגיש גוב תביעה נגד קורן, בטענה שזה הפסיק לשלם לו עמלות, ובכך הפר את הסכם הפרוד. קורן התגונן, ואף הגיש תביעה שכנגד, בטענה שדווקא גוב הוא שהפר את ההסכם, בין היתר בכך שפנה ללקוחות השותפות והציע להם הצעות שונות.
3.
ביום 27.8.2013 התקיימה ישיבת גישור במעמד בעלי-הדין ובאי-כוחם. כשבוע לאחר מכן, שבו בעלי-הדין ונפגשו בארבע עיניים בנסיון להגיע להבנות. לטענת קורן, במהלך פגישה זו, שהוקלטה על-ידו, הודה גוב כי פנה ללקוחות בניגוד להסכם הפרוד.
4.
מגעי בעלי-הדין לפשרה הוסיפו להתקיים עוד זמן-מה, אך לא הניבו פרי, ועל כן שבה ההתדיינות ל'פסים רגילים' בבית המשפט המחוזי. במסגרת הליך גילוי המסמכים, הצהיר קורן על קיומם של ההקלטה הנזכרת ותמלולה. לאור זאת, עתר גוב לקבוע כי מדובר בראיות בלתי-קבילות, שיסודן בדברים שנאמרו במסגרת הליך גישור, ולחלופין כחלק ממשא ומתן לקראת פשרה. בתגובה, טען קורן כי הליך הגישור הוגבל מראש לשלוש שעות עבודה בלבד, והסתיים עוד קודם לקיומה של הפגישה המוקלטת. כמו כן, האמירה הרלבנטית נאמרה שלא במהלכה הרגיל של הפגישה או בהתאם למטרתה המוצהרת, אלא
באופן אקראי וספונטני.
עיקרי החלטת בית המשפט המחוזי
5.
בית המשפט המחוזי עמד על הסכמה שהתגבשה בתום ישיבת הגישור, ולפיה ככל שיצליחו בעלי-הדין להגיע להבנות בכוחות עצמם, המגשר יאשרן. הפגישה שהוקלטה התקיימה כשבוע בלבד לאחר מכן. בחלוף כמה חודשים, פנה המגשר לבעלי-הדין מיוזמתו בכדי להתעדכן, ובאותו חודש אף התקיימה פגישה נוספת בין בעלי-הדין, אשר במסגרתה הוחלפו טיוטות הסכם גישור. בהמשך, הוגשה בקשה מוסכמת לדחיית מועדים, שעילתה נעוצה במגעי הגישור המתקדמים שהתקיימו בין בעלי-הדין. על רקע זה, ולאחר עיון ודיון במכלול הטענות והראיות שהובאו לפניו, קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן:
"ברי כי הסיבה בעטיה הסתיימה ישיבת הגישור והתקיימו שתי פגישות ללא נוכחות המגשר, היתה נסיונם של הצדדים לחסוך בעלויות המגשר, אך בפועל המשיכו המגעים להתנהל תחת חסותו (של המגשר) תוך שהצדדים עצמם מתייחסים למשא ומתן כחלק מהליך הגישור.
...
אין לקבל את עמדת [קורן], אשר בידו האחת מאשר למעשה כי הפגישה בין הצדדים נערכה על דעת ובהמלצת המגשר וכי הסכם, לו היה מתגבש, היה מוגש כהסכם גישור... ובידו האחרת מבקש להדוף טענות הנובעות ממהותו של הליך גישור על ההוראות הראייתיות החלות לגביו".
לפיכך, מצא בית המשפט המחוזי כי המגעים בין הצדדים, לרבות הפגישה שהוקלטה, היו חלק מהליך הגישור, וכי מכוח סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, ההקלטה ותמלולה לא יוכלו לשמש כראיות במשפט.
6.
בית המשפט המחוזי הוסיף וציין, כי מכל מקום, ההקלטה ותמלולה אינם קבילים, שכן עניינם בדברים שהוחלפו בין בעלי-הדין במסגרת משא ומתן מתקדם לפשרה. אמנם, אפשר כי בהחלטה זו גלומה פגיעה בערך גילוי האמת, אך על אף חשיבותו הרבה של זה, לא פעם יש למצוא את נקודת האיזון בינו לבין אינטרסים חיוניים נוספים, כגון הרצון לקדם פתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, שמשא ומתן גלוי ואפקטיבי מהווה תנאי בסיסי לקיומו. בענייננו, התקיימו התנאים שהוצבו בפסיקה לאי-הקבילות, ולאחר עיון בחומר השנוי במחלוקת אף ניכר, כי הנסיון 'לגזור' משפט מסוים מתוך מגעי הפשרה, בטענת 'אקראיות' או 'ספונטניות', הוא מלאכותי.
על החלטה זו נסובה הבקשה למתן רשות ערעור שלפנַי.
עיקרי טענות המבקש
7.
במסגרת בקשתו הנוכחית חוזר קורן על הטענות והנימוקים שהעלה בבית המשפט המחוזי. לשיטתו, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי הפגישה שהוקלטה, אשר התקיימה בין בעלי-הדין כשהם לבדם, במועד מאוחר לישיבת הגישור, ולאחר שחלף הזמן שהוקצב להליך הגישור כולו, מהווה חלק מאותו הליך. כמו כן, אמירתו של גוב היתה אקראית וספונטנית, לא נדרשה לצרכי הפגישה שבה נאמרה, וממילא אינה עולה כדי דברים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת משא ומתן לקראת פשרה. ככלל, בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל ההולם לחשיבותו של ערך גילוי האמת, ואף לא נתן את דעתו לנטל הכבד המוטל על המתנגד לו.
דיון והכרעה
8.
סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 קובע, כי "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי" . כמו כן, הלכה היא כי דברים שהוחלפו בין צדדים במהלך משא ומתן, המהווים פרי מגעים אמיתיים לפשרה בין בעלי הדין, לא יוכלו לשמש כראיה במשפט (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 263-234 (מהדורה אחת עשרה, תשע"ג-2013)). עניינם של כללים אלו הוא ב קבילות, ולא בחסיון (רע"א 4781/12 י.מ עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה 3 לפסק דינו של השופט י' עמית (6.3.2013); רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי , פ"ד סא(2) 634, פסקה 16 (2006)). דומה כי הבחנה משמעותית זו לא זכתה לביטוי כלשהו במסגרת בקשתו של קורן, בשים לב לטענותיו המשפטיות ולאסמכתאות העומדות בבסיסן.
9.
בית המשפט המחוזי קבע כי המגעים שהתנהלו בין הצדדים, לרבות הפגישה שהוקלטה, היו חלק מהליך הגישור. אכן, דומה כי כך ראו זאת הגורמים המעורבים כולם: בעלי הדין, באי-כוחם, ואף המגשר. זהו המצג שהוצג לבית המשפט המחוזי. יתרה מזאת, בית המשפט המחוזי לא השתכנע כי ניתן 'לנתק' את אמירתו של גוב ממגעי הפשרה המתקדמים שבמסגרתם נאמרו, וזאת גם לאחר שעיין בחומר השנוי במחלוקת. למקרא החלטתו של בית המשפט המחוזי, ולאחר בחינת טענותיו של קורן, סבורני כי עיקר טענותיו של האחרון מופנות נגד הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטה. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא. מכל מקום, גם לגופם של דברים, נחה דעתי כי הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטה מעוגנים היטב בחומר הראיות, ואף תומכים במסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, לא מצאתי כל הצדקה להתערב בהחלטתו הבהירה של בית המשפט המחוזי. למעלה מן הצורך, אציין כי טענתו המרכזית של קורן, שעניינה בשאלת פניתו של גוב ללקוחות בניגוד להסכם הפרוד, ניתנת על פניה להוכחה גם בדרכים אחרות.
10.
על מנת לשמר את מעלותיו של הליך הגישור שומה להקפיד למלא אחר כלליו, שאם לא כן, הוא יהא נדון לכשלון. כאמור, הוראת סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט, מורה כי "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי" ; וטעמה עִמה: המרצת בעלי-הדין לשיג ושיח בפתיחות ובכנות על מנת לקדם את ישוב המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט. הקלטת הודאה במסגרת הליכי גישור והגשתה כראיה לבית המשפט, חותרת תחת המגמה שבבסיס הליכי הגישור, וכאמור, מנוגדת לחוק.
11.
לפיכך הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' בחשוון התשע"ה (28.10.2014).
ש ו פ ט