רע"א 6116/00פריד מוסא ג'אבר נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית משפט המחוזי בירושלים לדחות בקשתו של העורר העצור עד תום ההליכים, להשתחרר בערובה לסוף השבוע הקרוב כדי להשתתף בחתונת אחיו שתתקיים באבו-גוש.

יצויין כי בקשה כזו נדונה בדרך כלל בשרות בתי הסוהר במסגרת אשור חופשות מיוחדות.

בנסיבות המיוחדות של העורר הסכימה המדינה, כי בקשתו תידון בבית המשפט, כיוון שהוא אינו מוחזק על ידי שרות בתי הסוהר, אלא על ידי משטרת ירושלים.

משטרת ישראל מתנגדת לאפשר לעורר את השחרור המבוקש משום שלפי הערכתה קיים סיכון של המלטות מהדין, וכן משום שיש לדעתה סכון שחרור המבוקש בהתחשב בסוג העבירות שהעורר הואשם בביצוען. בין יתר הנימוקים להתנגדות לשחרור העורר הוסיפה גם באת כוח המשיבה וציינה את העובדה שהעורר הפר בעבר את תנאי הערובה במהלך בירור משפט זה.

מאז נעצר העורר עד תום ההליכים הורשע העורר בעבירות של החזקת נשק ונשיאת נשק לפי סעיף 144(א) וסעיף 144(ב) לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: חוק העונשין), וכן בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין וכן בנהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. והוא ממתין כעת לגזר דינו.

על אף הנמוקים כבדי המשקל שהעלתה באת כוח המשיבה כנגד השחרור, בקשתי כי משטרת ירושלים תבחן פעם נוספת את עמדתה ותשקול את האפשרות ליתן לעורר חופשה ולו למספר שעות בליווי משטרתי. עוד ביקשתי, כי עמדתה של המשטרה תוגש בתצהיר מטעמה. בשעות הערב לאחר הדיון הגיע לידי תצהירו של קצין האג"ם במחוז ירושלים של משטרת ישראל ובו פירוט הנימוקים מדוע אין משטרת ירושלים יכולה להקצות כוח ליווי בסוף השבוע כמבוקש. נימוקי המשטרה הם משני סוגים: עיקרם, הסכון הרב הנובע לטענתה מן העורר, בשל העבירות שהורשע בהן ובשל התנהגותו בעת מעצרו ולאחר מכן, ונימוקים נוספים מתייחסים הן לחשש להתלקחות באבו גוש בנסיבות הארועים הקשורים לעורר, והן לעומס המיוחד המוטל על משטרת ירושלים בעיצומם של הימים בהם מבוקש השחרור. על אף הטענות המועלות בתגובת בא-כוח העורר לתצהיר האמור איני רואה לפקפק בטענות המשטרה כפי שהוצגו בתצהירו של קצין האג"ם.

מכל הטעמים האמורים שוכנעתי, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, והערר נדחה.