פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6125/17
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1.
סעיד צביח
2. פאוזי טאהא
3. עזבון המנוחה טאהא מרים
4. אלביק סביח אבו חדר בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
הועדה המקומית לתכנון ובנייה מבוא העמקים
2. מועצה מקומית
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי נצרת בתיק א 054982-06-17 שניתנה ביום 23.07.2017 על ידי
כבוד השופטת א' אריאלי
בשם המבקשים:
עו"ד זכי כמאל
החלטה
1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 23.7.2017 (השופטת א' אריאלי ) בת"א 54982-06-17, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה שתכליתו לשמור על המצב הקיים במקרקעין מושא המחלוקת, עד להכרעה בתביעה שהגישו לביטול פסק דין שניתן בבית משפט זה, כמפורט להלן.
2.ביום 1.12.2013 פרסמה המשיבה 1 הודעה בדבר כוונתה להפקיע חלקת מקרקעין השייכת למבקשים, לשם סלילת כביש. המבקשים עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול הליך ההפקעה, ועתירתם נדחתה בפסק דין שניתן ביום 8.12.2015. המבקשים לא אמרו נואש, והגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. ביום 14.12.2016 התקיים דיון בערעור לפני מותב תלתא (עע"מ 9056/15), שלאחריו ניתן פסק דין קצר בזו הלשון:
"1. לאחר עיון במכלול החומר הצענו לבא-כוח המערערים כי המערערים יחזרו בהם מן הערעור, בכפוף לכך שפינוי השטח, מושא הערעור, יתבצע בתוך 60 ימים מהיום.
2.בא-כוח המערערים, לאחר שנועץ במרשיו, הודיע כי הם מקבלים את המלצת בית המשפט.
3.נוכח האמור לעיל –
הערעור נדחה. השטח, מושא הערעור, יפונה ע"י המערערים לצרכי סלילת הכביש בתוך 60 ימים מהיום ואז יתבטל צו הביניים שהוצא בתיק" .
3.ביום 25.6.2017 הגישו המבקשים תביעה לביטול פסק דין זה, בד בבד עם בקשה 'דחופה' למתן צו מניעה זמני שתכליתו לשמור על המצב הקיים במקרקעין, מושא ההפקעה, עד להכרעה בתביעה. לטענת המבקשים, הסכמתם לחזור בהם מן הערעור שהוגש לבית משפט זה ולפינוי השטח בתוך 60 ימים, ניתנה על בסיס מצג שווא שהציגו המשיבות, לפיו סילוק ידם נדרש לצורך השלמתו של תוואי הכביש. משהוברר למבקשים, לאחר שנפגשו עם ב"כ של המשיבה 2, כי אין זה מצב הדברים, הרי שיש להורות על ביטולו של פסק הדין. כן טענו המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן דחיית בקשתם תוביל לפינויים מהמקרקעין ולהריסת מפעל חייהם.
4.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לצו מניעה, לאחר שקבע כי המבקשים "לא הצביעו על ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה"
(פסקה 3 להחלטה). בניגוד לטענת המבקשים, "פסק הדין בענייננו איננו פסק דין שניתן לפי נוסח שהוסכם על הצדדים, ואיננו הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. מדובר בפסק דין אשר לפיו נדחה ערעור התובעים
[המבקשים – נ' ס'] , לאחר שאלה קיבלו את המלצת בית המשפט העליון וחזרו בהם מן הערעור. בנסיבות אלה, לא קמה לתובעים עילת תביעה לביטול פסק הדין" (פסקה 6 להחלטה). עוד ציין בית המשפט המחוזי כי הבקשה למתן צו מניעה – שהוגשה ביום 25.6.2017 – לוקה בשיהוי ניכר, שכן על-פי טענת המבקשים, נודע להם על 'מצג השווא' של המשיבות עוד ביום 9.2.2017. לבסוף קבע בית המשפט המחוזי, כי דין הבקשה להידחות גם לנוכח מאזן הנוחות שבין הצדדים, שכן הנזק למבקשים הוא לכל היותר נזק כספי, בר-פיצוי, אשר "קטן מן הנזק שייגרם לכלל הציבור ולבעלי הנכסים באזור התעשייה, שהכביש העתיד להיסלל אמור לאפשר גישה נוחה ובטוחה אליו, אם יעוכב הפינוי עיכוב נוסף" (פסקה 9 להחלטה).
5.מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי, במסגרתה חוזרים המבקשים על טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי, כאמור לעיל.
6.דין הבקשה להידחות: ראשית , כפי שציין בית המשפט המחוזי, סיכויי התביעה להתקבל, על פני הדברים, אינם מן המשופרים. פסק הדין שניתן בבית משפט זה מדבר בעד עצמו, ואין זה ברור על מה נסמכים המבקשים בטענתם כי הוא מבוסס על הסכמת הצדדים; שנית , הנזק האפשרי למבקשים הוא כספי, בר-פיצוי, ואינו מצדיק אפוא את קבלת הבקשה; כך על דרך הכלל, וכך בפרט, בנדון דידן, כאשר קבלת הבקשה תגרור, ככל הנראה, פגיעה בצורכי ציבור.
7.אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית; ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע (שהוגשה בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור), והיא נמחקת בזאת.
משלא התבקשה תגובת המשיבות, ורק מטעם זה, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' באב התשע"ז
(1.8.2017).
ש
ו פ ט