רע"א 6127/05 נפתלי הכט נ. אברהם וקראט

1.המשיב הגיש תביעה בבית משפט השלום בבאר שבע נגד המבקשים לפצותו בגין נזקים שנגרמו לרהיטים עקב שרפה, כתוצאה מעבודות זיפות שנעשו על גג הנכס אשר חלק ממנו שימש כמחסן לרהיטים. המשיב צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאית שנערכה בפרק הזמן של מספר ימים שבין השרפה להשמדת הרהיטים שניזוקו. המבקשים הגישו בקשה לדחות את תביעת המשיב על הסף, לחלופין, למחוק את התביעה ולחלופין – להורות על הוצאת חוות הדעת שצורפה לתיק בית המשפט. בית משפט השלום (כב' השופטת נ' נצר) קבע כי הבקשה להוציא את חוות הדעת מקדימה את זמנה שכן חוות הדעת טרם הוגשה כראיה אלא רק צורפה כנספח לכתב התביעה. עוד קבע כי המבקשים לא תמכו טענותיהם בתצהיר ולכן אינם רשאים להציג גרסה עובדתית אחרת מזו שנטענה על ידי המשיב, וכי לא מתקיימות כאן נסיבות יוצאות דופן המצדיקות שימוש בטענה של גרימת נזק ראייתי על ידי המשיב. לפיכך דחה את הבקשה.

2.על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית המשפט (כב' השופט י' אלון) דחה את הבקשה בקובעו כי בדין נדחתה הבקשה שכן אינה עולה "כדי ההוכחה הנדרשת בשלב מוקדם זה של ההליך לסעד כה קיצוני של דחייה על הסף בשל העדר עילה שמשמעו מניעת זכותו של התובע ליומו בביהמ"ש". עוד קבע כי ניסיונם של המבקשים לסמוך בקשתם על "נזק ראייתי" גם הוא שלא ממין העניין. לפיכך, כאמור, דחה את הבקשה. על החלטה זו הגישו המבקשים את הבקשה שבפניי.

3.המבקשים טוענים כי בקשתם מעוררת שאלה מהותית ותקדימית ביחס לנזק הראייתי שגרם התובע – המשיב, המסכל, לדעתם, דיון הוגן ואפשרות למבקשים להתגונן מפני התביעה; המשיב לא גילה את דבר השמדתם של הרהיטים אלא רק לאחר שניתן צו על ידי בית המשפט. לטענתם של המבקשים, החלטות בית המשפט פוגעות בכללי ההגינות הבסיסיים וכללי הצדק הטבעי ומשנות את נטלי ההוכחה. למשיב יש יתרון בלתי הוגן שכן המבקשים אינם יכולים להגיש חוות דעת נגדית לאחר השמדת הרהיטים, וזאת כאשר אין מחלוקת כי הרהיטים לא נשרפו כליל אלא רק ניזוקו. המבקשים טוענים לחוסר תום לב מצד המשיב בהשלכת הרהיטים, עת היה מיוצג על ידי עו"ד וכן לשיהוי בהגשת התביעה. לחלופין, מבקשים להורות על הוצאת חוות הדעת מהתיק.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות הערכאות הדיוניות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. מאחר ומדובר בשלב התחלתי של בירור התביעה וטרם נקבע מועד לשמיעת ראיות, הרי שצדק בית משפט השלום משנמנע מלהוציא את חוות הדעת. בית משפט השלום הניח לטובת המבקשים כי קופחה זכותם מלנסות ולבחון מקרוב את נזקי השרפה אך קבע כי אין בטענה זו כשלעצמה כדי להצדיק שימוש בסעד הקיצוני של דחיית התובענה על הסף, ומן הראוי שתוכרע על ידי המותב שידון בתביעה לגופה, כולל הטענה בדבר נזק ראייתי. עוד קבע בית המשפט כי המבקשים יכלו לבדוק את הנזקים מייד לאחר השרפה, אך הם לא עשו כן ובמחדלם, לקחו על עצמם את הסיכון שלא יוכלו להתגונן מפני טענות המשיב בדבר היקף הנזק. אכן, בפני המשיבים תעמוד משוכה קשה בשלב הוכחת היקף הנזק שנגרם, לאור השמדתם של הרהיטים, ואולם, יתכן שהדיון לא יגיע לשלב זה שכן ייעצר בשלב האחריות לנזק. כאמור, בית המשפט המחוזי לא מצא כל עילה להתערב בהחלטת בית משפט השלום. בנסיבות אלה לא מצאתי כי המבקש הצביע על שאלה משפטית בעלת חשיבות משפטית או כללית באופן המצדיק מתן רשות לערער (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128).

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.