רע"א 6143/05 פסגת חנה (דירות נכסים והשקעות בע"מ) נ. עיריית ירושלים

1.המבקשת 1 יזמה פרויקט לבניית דירות בשכונת גילה בירושלים. הדירות נבנו על-ידי המבקשת 2. כחלק מהפרויקט הופקעו שטחים לצורך בניית כבישים. המבקשת 1 חתמה עם משפחת גלזר ביום 11.1.94 על חוזה למכירת דירה בפרויקט, בו התחייבה למסור את הדירה עד ליום 30.6.95. בפועל נמסרה החזקה בדירה ביום 18.4.96, באיחור של כ-10 חודשים. בתביעה שהגישה משפחת גלזר נגד המבקשות חייב בית משפט השלום את המבקשות בתשלום הפיצוי הקבוע בהסכם בסך של 20 אלף דולר בגין איחור זה שנבע ממחדלי המבקשות. הודעת צד ג' שנשלחה על-ידי המבקשות אל המשיבה נדחתה בשלב ראשון על סמך טענה שלא נטענה בכתבי הטענות, אך לאחר ערעור חזר הדיון לבית משפט השלום למתן פסק דין על יסוד החומר הקיים.

2.בית משפט השלום בפסק דין משלים חייב את המשיבה, עירית ירושלים, ואת הועדה המקומית לתכנון ולבניה (להלן: העיריה או המשיבה ) בשיפוי המבקשות ב-2/3 מהסכום אותו חויבו לשלם לרוכשי הדירה. בית המשפט קבע כי העיריה התרשלה בכך שלא פעלה לקדם את הליך ההפקעה לאחר פרסום הודעת ההפקעה ביוני 1994, וכי לא פעלה לאיתור מקור מימון להפקעה, מימון שבשלו בעיקר התעכב ביצוע ההפקעה. בית המשפט לא מצא בחומר הראיות ביסוס לטענת העיריה כי על המבקשות היה לשאת במימון ההפקעה, וקבע כי על העיריה מוטלת החובה לשאת בעלויות אלו. עם זאת קבע בית המשפט כי המבקשות נושאות ברשלנות תורמת, ראשית- בשל הצהרתו המוטעית של בא-כוח המבקשת 1, כאשר ביקש היתר בניה לצורך סלילת הכביש על האדמה המיועדת להפקעה, שהוא בעלי המקרקעין; שנית, בשל החתימה על הסכם המכר עם משפחת גלזר ביום 11.1.94, וזאת על-אף הודעת הממונה על נכסי העיריה מיום 12.11.93, לפיה אין באפשרות העיריה להפקיע את השטחים הנדרשים.

3.ערעורה של המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל. בית המשפט המחוזי ציין כי קביעת החבות של המשיבה נעשתה על סמך חילופי מכתבים ומסמכים אחרים ולא על סמך מהימנות עדים. על-פי מסמכים אלו הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי לא ניתן לומר שהמשיבה התרשלה בכך שהתעכבה בביצוע ההפקעה. בית המשפט קבע כי נתונים החיוניים להפקעה, אשר היו ברשות המבקשת 1, לא נמסרו למשיבה במשך זמן רב, וכי אין לדרוש מהמשיבה לגייס מימון להפקעה בפרק זמן של כשנה וחצי. כן קבע בית המשפט כי חתימת החוזה עם משפחת גלזר, כאשר ידוע למבקשת 1 כי לא החלו ההליכים להפקעת המקרקעין, מצביעה על רשלנות מכרעת מצידה. אף הצהרתו המוטעית של בא-כוח המבקשת 1 תרמה לרשלנות זו. לאור התוצאה אליה הגיע, נמנע בית המשפט מלדון בשאלה האם הועדה המקומית לתכנון ולבניה יכולה לחייב צד מעוניין לשאת בעלויות ההפקעה. ערעור שכנגד שהוגש על-ידי המבקשת 2 נדחה על הסף. בית המשפט המחוזי קבע כי טענת המבקשת 2, לפיה לא היתה שותפה למחדלי המבקשת 1, דינה להידחות מאחר שהמבקשות לא פתחו חזית משותפת ביניהן.

4.המבקשות סבורות כי יש ליתן להן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן מתעוררות שאלות משפטיות כלליות החורגות מן המחלוקת הישירה בין הצדדים: ראשית, האם לעיריה סמכות לדרוש השתתפות בהוצאות הפקעה. שנית, מהו הזמן הסביר לביצוע הפקעת מקרקעין והאם הוא נמדד מרגע פרסום הודעת ההפקעה או שמא מזמן קבלת ההחלטה בדבר ביצוע ההפקעה. כמו כן טוענות המבקשות כי במקרה דנן מתעוררים פגמים חמורים בהליכים הדיוניים המצדיקים התערבות ערכאה שלישית. לבסוף טוענות המבקשות כי חלק מהטענות המועלות בבקשה נידונו רק על-ידי בית משפט השלום, ולפיכך הינן טענות בגלגול שני בלבד.

5.דין הבקשה להידחות. המבקשות מעלות אמנם שאלות משפטיות עקרוניות נכבדות, אך שאלות אלו לא מתעוררות מתוך פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובית המשפט לא נדרש להן לצורך הכרעתו. קביעותיו של בית המשפט המחוזי הן עובדתיות ברובן המכריע, וברי כי משכך אין המחלוקת שבין הצדדים מעוררת שאלה כללית המצדיקה מתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). המבקשות טוענות כי בית המשפט המחוזי התעלם ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית משפט השלום וכי התעלם מטענות שהועלו בערעור שכנגד. דין הטענות להידחות. בית המשפט השלום הסתמך בקביעותיו על ממצאים אוביקטיביים ולא על מהימנות עדויות, ומשכך התערבות בממצאים אלו נתונה לשיקול דעתה של ערכאת הערעור (ע"א 4339/98 חמודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 29.10.00)). כמו כן, מעיון בכתב הערעור שכנגד שהוגש על-ידי המבקשת 2 לבית המשפט המחוזי עולה, כי טענותיה של המבקשת 2 נחלקו לשני סוגים: סוג אחד עניינו בחלוקת האחריות בינה לבין המבקשת 1, וטענות אלו נדחו על הסף על-ידי בית המשפט המחוזי; סוג שני עניינו טענות כנגד קביעת רשלנותן התורמת של המבקשות. טענות אלו נדחו מעצם קבלת ערעורה של המשיבה. לפיכך אין לומר כי נעשה עוול דיוני למבקשות או כי טענותיהן נשמעו על-ידי ערכאה אחת בלבד.

לפיכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה לבקשה אין צו להוצאות.