רע"א 6147/21פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית; כב' השופט ח' כבוב ) בת"א 42618-02-20 מיום 15.6.2021, בגדרה נקבע כי הסמכות העניינית לדון בתביעה שהגיש המשיב 1 (להלן: התובע ) נגד המבקשים והמשיבות 3-2 (להלן: הנתבעים ) נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.

רקע והליכים קודמים

2.

המשיבה 2 היא חברה המפעילה מעבדה מוסמכת ומאושרת אשר עוסקת במתן שירותי בקרת איכות ובדיקות התאמה לתקנים שונים בענף הבניה (להלן: החברה ). בתחילה נוהלה החברה על-ידי בעלה של המבקשת 1, אשר בהמשך הצטרפה אף היא לניהול החברה, והחל משנת 1994 היא משמשת כדירקטורית יחידה בה. לזוג שני ילדים, שהם המבקש 2 והמשיבה 3, אשר נישאה בשנת 2006 לתובע (להלן ייקראו המבקשת 1 ובעלה: ההורים ; המבקש 2 ייקרא: האח ; המשיבה 3 תיקרא: האישה , ויחד עם התובע: בני הזוג ). באותה השנה רכש התובע חברה נוספת, שעסקה בתחום הבניה (להלן: החברה הנוספת ). בשנת 2016 נקלעה החברה הנוספת לקשיים כלכליים, ובעקבות זאת, הציעו ההורים לתובע לערוך מיזוג בין שתי החברות. ביום 15.12.2016 נחתם הסכם מיזוג בין שתי החברות כאמור (להלן: הסכם המיזוג ), במסגרתו קיבל התובע 20% ממניות החברה (אשר נרשמו על שם בני הזוג במשותף). בחודש אוקטובר 2017 הושלם הליך המיזוג, והתובע המשיך לכהן כמנכ"ל החברה הנוספת. בהמשך, בחודש דצמבר 2019, ועל רקע משבר ביחסים בין בני הזוג, הגישה האישה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה ליישוב סכסוך נגד התובע.

3.

ביום 18.2.2020 הגיש התובע לבית המשפט המחוזי תביעה נגד הנתבעים. בכתב התביעה נטען כי בסמוך להשלמת הליך המיזוג, הודיעה האישה להוריה כי היא מעוניינת להתגרש מהתובע, ובעקבות זאת, החלו ההורים לפעול על מנת למנוע ממנו לממש את זכויותיו כבעל מניות בחברה. נטען כי קיפוח התובע בא לידי ביטוי במספר פעולות ובהן העברת 20% ממניותיה של האם לידי האח ומינויו לדירקטור; שכנוע התובע לרשום את המניות שקיבל במסגרת הסכם המיזוג אף על שמה של האישה; פיטורי התובע מתפקידו כמנכ"ל החברה הנוספת בשנת 2019; והברחת כספים, רכוש וכוח אדם מהחברה לטובת שימושם האישי של המבקשים. כמו כן, נטען כי במהלך חודש ספטמבר 2019 תוקן תקנון החברה באופן שסותר את ההסכמות החוזיות בין הצדדים במסגרת הסכם המיזוג, ובפרט את ההסכמה שלפיה התובע ייקח חלק משמעותי בניהול החברה (להלן: התביעה ).

4.

בישיבת קדם משפט שנערכה ביום 15.9.2020, העלה בית המשפט המחוזי

מיוזמתו את שאלת הסמכות העניינית לדון בתביעה – אם זו נתונה לו או לבית המשפט לענייני משפחה. בהתייחס לסוגיה האמורה, הן התובע והן הנתבעים טענו כי בית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון בתביעה, שכן לב הסכסוך ביניהם עוסק ב"גרעין הקשה" של דיני החברות, ולפיכך מצוי בתחום התמחותה של המחלקה הכלכלית.

5.

בהחלטתו מיום 20.10.2020 קבע בית המשפט המחוזי כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. זאת, בין היתר, כיוון "שהתובענה כולה נשענת על טענות התובע כי יתר בעלי המניות בחברה החלו לקפח אותו על רקע משבר היחסים שלו עם אשתו" (להלן: ההחלטה הראשונה ).

6.

המבקשים הגישו בקשת רשות לערער על ההחלטה הראשונה (רע"א 8062/20; להלן: בקשת רשות הערעור הראשונה ), וטענו כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי התביעה מצויה בתחומי סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. בעיקרו של דבר, טענו המבקשים כי בהליך קמא הסכימו הצדדים לכך ש מבחינה עובדתית הסכסוך המשפחתי לא תרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה, ומשכך בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לעורר מיוזמתו את שאלת הסמכות.

7.

בתשובתו לבקשת רשות הערעור הראשונה, שינה התובע מעמדתו בסוגיית הסמכות העניינית – כפי שזו הועלתה לפני בית המשפט המחוזי, וטען כי הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. בתוך כך, סמך התובע את ידיו על ההחלטה הראשונה, וטען כי על הכרעה בעניין סמכות עניינית להתבסס על כתבי טענות הצדדים – שהם המבטאים את התשתית העובדתית שעליה נשענת התביעה.

8.

בהחלטה מיום 4.2.2021, אשר ניתנה על-פי הסכמת הצדדים בדיון שנערך לפניי ביום 3.2.2021, נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"לאור הסכמת הצדדים, אני מורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע במחלוקת העובדתית שהתגלעה בשאלת הסמכות העניינית, ובפרט בשאלה האם התביעה דנן היא תביעה 'שעילתה סכסוך בתוך המשפחה' (ראו: סעיף 1(2) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995). ... לצורך ההכרעה, יקיים בית המשפט המחוזי דיון במעמד הצדדים ויאפשר להם, במידת הצורך, להגיש ראיות בסוגיה האמורה ..." .

9.

בהתאם להחלטתי זו, התקיים ביום 23.5.2021 בבית המשפט המחוזי דיון מקיף במעמד הצדדים, במסגרתו הוגשו ראיות נוספות מטעמם ונשמעו טענות הצדדים (אעיר כי בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים לחקור את המצהירים מטעם הצדדים).

החלטת בית המשפט המחוזי

10.

לאחר דיון מפורט בטענות הצדדים, בראיות ובתצהירים, שב בית המשפט המחוזי וקבע בהחלטתו השנייה כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, הודגש כי בחינת טיבו של הסכסוך לשם קביעת הסמכות העניינית, תעשה בראש ובראשונה על יסוד עיון בכתבי הטענות; וכי בהתאם להחלטה בבקשת רשות הערעור הראשונה, יש לבחון במקרה דנן את המחלוקת העובדתית כולה, ובתוך כך, אף את שאלת העיתוי שבו נודע להורים על משבר זה או אחר ביחסי בני הזוג, אשר מהווה אך שיקול אחד מבין מכלול השיקולים הרלוונטיים להכרעה. זאת ועוד, נקבע כי אמנם אין לאפשר לתובע לחזור בו מגרסתו העובדתית שהוצגה עובר למתן ההחלטה הראשונה, ולפיה עילת התביעה מקורה בסכסוך עסקי, ואולם, נקבע כי אין בגרסה זו כדי לשנות מן הפער שממילא היה קיים בין עמדתו המתוארת של התובע ובין העמדה אשר עולה מכתבי טענותיו.

לגופם של דברים, קבע בית המשפט המחוזי, בעיקרו של דבר, כי כתבי טענות הצדדים והראיות שהונחו לפניו תומכים במסקנה כי מדובר בתביעה שהורתה בסכסוך משפחתי ולא עסקי. בתוך כך, ציין בית המשפט המחוזי כי מטענות המבקשים עולה שהסכם המיזוג נכרת על מנת למנוע את קריסתם הכלכלית של בני הזוג לאור קשיים שאליהם נקלעה החברה הנוספת, וכן לשם קידום רצון ההורים להתחיל בהעברת רכושם לילדיהם על מנת שהחברה תשמור על אופייה המשפחתי. טעם אחרון זה, כך קבע בית המשפט המחוזי, עשוי להסביר אף את הרקע המשפחתי לשתיים מטענות הקיפוח שהעלה התובע בכתב תביעתו, והן העברת חלק ממניות האם לידי האח, ורישום מניות התובע גם על שמה של אשתו.

כן צוין כי העיתוי שבו תוקן תקנון החברה – קרוב לשנתיים לאחר השלמת המיזוג ובסמוך לפני הגשת בקשה ליישוב סכסוך מטעם האישה לבית המשפט לענייני משפחה נגד התובע – מעורר סימני שאלה כשלעצמו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי התביעה לא הוגשה מיד לאחר תיקון התקנון, אלא אך כחמישה חודשים לאחר מכן, ולאחר שהגישה האישה בקשה ליישוב סכסוך כאמור. בעקבות זאת, כך צוין, נפתחו אף הליכים משפטיים נוספים בין הצדדים, ומכאן כי "המערבולת המשפטית" ביניהם החלה בסמוך לפתיחת הליך הגירושין בין בני הזוג.

11.

בנוסף, ציין בית המשפט המחוזי כי מטענות הצדדים עלה שסיום עבודתו של התובע בחברה ובחברה הנוספת נבע, בין היתר, מעצת המטפלת הזוגית של בני הזוג, ואף מכך נלמד כי היחסים המשפחתיים הקשו על יחסי העבודה בין הצדדים. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המסמך מיום 15.11.2019 אליו הפנו המבקשים, בגדרו הציע התובע לאשתו שתי אפשרויות לבחירה: האחת, הגשת תביעה משותפת נגד ההורים; והשנייה, חתימה על הסכם ממון שלפיו אם יתגרשו בני הזוג, תשלם האישה לתובע מחצית משוויה המוערך של החברה הנוספת, אך מחזק את המסקנה כי המשבר ביחסי בני הזוג היווה גורם נכבד לחשש התובע מפני קיפוחו בחברה ולהחלטתו להגיש את התביעה. זאת, בין היתר, משצוין במסמך כי אם ייחתם הסכם ממון בין בני הזוג, אזי הוא ישמש "תעודת ביטוח" עבור התובע במקרה של פרידה.

12.

אשר לשאלת העיתוי שבו נודע להורים על משבר זה או אחר ביחסי בני הזוג, קבע בית המשפט המחוזי כי אמנם לא ניתן ללמוד מטענות הצדדים ומהראיות שהציגו

על כך שההורים ידעו על כוונת האישה להתגרש מהתובע בתקופה הרלוונטית לתביעה. יחד עם זאת, נקבע כי ההורים אכן היו מודעים למשבר בין בני הזוג. בהקשר זה, בית המשפט המחוזי מצא אמנם טעם לפגם בשינוי גרסתו של התובע, אשר טען בכתב התביעה כי ההורים ידעו על כוונת בני הזוג להתגרש, ולאחר מכן טען על ידיעה בדבר משבר זוגי בלבד, אך נקבע כי אין מקום ליתן משקל להבחנה זו שבין גירושין ומשבר זוגי בכל הנוגע לבירור הסמכות העניינית.

13.

בית המשפט המחוזי הוסיף כי לא נעלמו מעיניו טענות הנוגעות ליחסים חיוביים בין התובע ומשפחת האישה עד לשלהי שנת 2019; להחרפה שחלה ביחסים המשפחתיים לאחר תיקון התקנון; ולמימד עסקי מסוים אשר קיים לסכסוך בין הצדדים. על כל פנים, נקבע כי מכלול הפעולות הנדונות בתביעה והשילוב ביניהן ובין ההתפתחויות שחלו ביחסי התובע, אשתו ובני משפחתה – מלמדים כשלעצמם על תרומה משמעותית של הסכסוך המשפחתי לעילת התביעה. לפיכך, נקבע כאמור כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט לעניני משפחה.

מכאן בקשת הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור דנן

14.

בבקשתם שלפניי מעלים המבקשים, בעיקרו של דבר, שלושה טיעונים מרכזיים:

ראשית , המבקשים שבים על טענתם שלפיה שגה בית המשפט המחוזי כאשר העלה מיוזמתו את סוגיית הסמכות העניינית, מאחר שעובר למתן ההחלטה הראשונה, שררה בין הצדדים הסכמה לגבי העובדות המקימות את סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי (להבדיל מהסכמה בנוגע לנפקותן המשפטית של עובדות אלה). אשר לשינוי גרסתו של התובע לאחר מתן ההחלטה הראשונה, נטען כי משעה שהלה בחר לעמוד על תביעתו הנוכחית, המנוהלת בבית המשפט המחוזי, הרי שאין לאפשר לו לחזור בו מגרסתו המתוארת. נטען, אפוא, כי החלטת בית המשפט המחוזי מנוגדת להסכמה העובדתית בין הצדדים, ולכן אינה יכולה לעמוד.

שנית , מציינים המבקשים כי בני הזוג התגרשו ביום 7.7.2021 (לאחר מתן ההחלטה מושא הבקשה דנן), ולפיכך לא מתקיים עוד בין בעלי הדין אחד מהתנאים המקימים את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה.

שלישית , המבקשים טוענים כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה עולה בקנה אחד עם ההחלטה בבקשת רשות הערעור הראשונה, שבגדרה, לטענתם, נדרש בית המשפט המחוזי לברר אך את המחלוקת העובדתית הנוגעת לשאלת העיתוי שבו נודע להורים על כוונת האישה להתגרש מן התובע, וזאת ביחס למועד התרחשותם של האירועים המקפחים הנטענים בתביעה. נטען כי ההכרעה במחלוקת זו היא מהותית, מכיוון שיהא בה כדי להצביע על מקורה של עילת התביעה. המבקשים משיגים על קביעות בית המשפט המחוזי באשר לגופה של השאלה האמורה, ומוסיפים כי משתמע מהחלטתו שטיפול זוגי מעיד בהכרח על משבר בין בני הזוג, בעוד שלטענתם, מסקנה זו אינה הכרחית ואינה מהווה ידיעה שיפוטית. המבקשים טוענים עוד כי אין לקבל את עמדת התובע ביחס לעיתוי ידיעתם של ההורים לגבי כוונת בני הזוג להתגרש, שכן הלה זנח את טענתו בנדון לאחר מתן ההחלטה הראשונה, וזאת שעוד קודם לכן, הוא חזר בו מגרסתו שבכתב התביעה. בנוסף, המבקשים מלינים על הימנעותו של בית המשפט המחוזי מלהתיר את חקירת המצהירים מטעם הצדדים.

לבסוף, המבקשים משיגים אף על קביעות עובדתיות נוספות של הערכאה קמא, וטוענים כי יש לבטל את ההחלטה מושא הבקשה דנן ולהורות כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט המחוזי.

15.

בתשובה לבקשה, סומך התובע ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי. אשר לטענת המבקשים בנוגע לגירושי בני הזוג, נטען כי הגירושין התרחשו לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי, ומשכך אינם יכולים לשמש כעילה להשיג על החלטה זו. התובע מוסיף וטוען כי יש לדחות את טענת המבקשים לפיה היה על בית המשפט המחוזי לברר בהחלטתו אך את שאלת העיתוי שבו נודע להורים על כוונת בני הזוג להתגרש. חלף זאת, טוען התובע כי בית המשפט המחוזי פעל בהתאם להחלטה בבקשת רשות הערעור הראשונה, וביסס את מסקנתו בעניין הסמכות העניינית על כתבי הטענות ועל מגוון ממצאים עובדתיים שאינם שנויים במחלוקת בין הצדדים.

16.

החברה מצטרפת בתשובתה לבקשת רשות הערעור, והאישה תומכת אף היא בבקשה ובנימוקיה. האישה מוסיפה וטוענת, בין היתר, כי הסכסוך בין המבקשים ובין התובע החל לפני המשבר ביחסים בינו ובינה, ולא על רקע משבר זה. כן טוענת האישה כי הקרע הזוגי האמור נוצר לאחר תיקון תקנון החברה בחודש ספטמבר 2019, כאשר התובע יידע אותה בדבר כוונתו להגיש תביעה נגד הוריה ודרש ממנה, כלשונה, לבחור בינו לבין משפחתה. האישה טוענת עוד כי רק בחודש נובמבר 2019 היא הבינה כי עליה להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה.

17.

יצוין כי ביום 14.10.2021 הגישו המבקשים בקשה להגיב לתשובת התובע,

ואולם, למבקשים לא נתונה זכות מוקנית להגיש תגובה כאמור (ראו תקנה 140 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), ואף לגוף העניין, לא ראיתי צורך בהשלמת טיעון מטעמם.

דיון והכרעה

18.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בנספחיה ובתשובות לה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

19.

סעיף 3 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, קובע כי "עניני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לעניני משפחה". בסעיף 1(2) לחוק האמור הגדיר המחוקק "עניני משפחה", בין היתר, כדלקמן:

" תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא ".

המונח "בן משפחתו" הוגדר אף הוא בסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, ככולל, בין היתר בן זוג, הורהו של בן זוג וכן אחיו ואחיותיו.

20.

נמצאנו למדים, אפוא, כי נדרשים שני תנאים לכינון סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה: האחד , כי התובענה הנדונה מתנהלת בין בני משפחה, כהגדרתם בחוק כאמור; והשני , כי מדובר ב"תובענה אזרחית... שעילתה סכסוך בתוך המשפחה". התנאי השני פורש בפסיקה כנוגע למקור התביעה או לסיבתה (ראו: רע"א 6558/99 חבס נ' חבס , פ"ד נד(4) 337, 344 (2000)), ונקבע כי יש לבחון בגדרו אם הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה. עוד נקבע כי בהקשר זה לא די אמנם בקשר רחוק וזניח, אך גם אין צורך שהסכסוך המשפחתי יהא הסיבה הבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה (ראו: עניין חבס , שם).

עוד יצוין, למען שלמות התמונה, כי בסעיף 42ב(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, נקבעו חלופות שונות להגדרת "עניין כלכלי", המסור לסמכותו של בית המשפט המחוזי (או לסמכותה של המחלקה הכלכלית בבתי המשפט שבהם קיימת מחלקה מעין זו), אך זאת "למעט תביעה אזרחית שבית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בה".

21.

הנה כי כן, שומה לבחון אם המקרה דנן עונה על שני התנאים האמורים להגדרת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. ככל שהתשובה לכך תהא חיובית, אזי יהיה בה כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בתביעה, וזאת אף אם נושאה אכן בא במסגרת הגדרת "עניין כלכלי" שבחוק בתי המשפט כאמור.

22.

אשר לתנאי הראשון, הרי שבעת הגשת התביעה ואף בשעה שנתן בית המשפט המחוזי את החלטתו מושא הבקשה שלפניי, ענו הנתבעים (למעט החברה) להגדרת "בני משפחתו" של התובע – אשתו, הוריה ואחיה. אמנם נכון, כי מטענות הצדדים לפניי עולה שלאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי התגרשו בני הזוג. ואולם, אף אם היה בכך מלכתחילה, טרם הגשת התביעה, כדי להשפיע על הסמכות העניינית לדון בתביעה, זאת בשים לב להלכה שנקבעה בבע"מ 164/11 פלונית נ' פלוני (29.04.2012) שלפיה המונח "בן זוגו" בסעיף 1(2)(ג) ו-1(2)(ו) לחוק בתי המשפט לעניני משפחה, לא כולל בן זוג לשעבר, הרי משעה ששינוי הנסיבות הנטען ארע לאחר מועד החלטתו של בית המשפט המחוזי,

אין מקום להידרש לסוגיה, לראשונה, בערכאת הערעור.

אם כן, נקודת המוצא לדיוננו היא כי אכן קיימת קרבה משפחתית בין התובע ובין הנתבעים, כפי שהתקיימה ביניהם בעת מתן החלטתו של בית המשפט המחוזי, ולפיכך התנאי הראשון מתקיים בנדון.

23.

אשר לתנאי השני, נקבע בפסיקה כי ההכרעה באשר לנתונים העובדתיים הנוגעים למקור עילת התביעה ולקשר בינה ובין סכסוך משפחתי בין בעלי הדין – תיעשה על-פי כתבי הטענות של הצדדים:

"ההכרעות בנתונים העובדתיים של הסמכות נעשות על - פי כתבי - הטענות של הצדדים. ראש וראשון בהם הוא כתב-התביעה "

(עניין חבס , בעמ' 344, ההדגשות הוספו, י.ו; ראו גם: ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה , פ"ד נא(2) 669, 674, 679 (1995)).

כאשר הצדדים חלוקים באשר לתשתית העובדתית הרלוונטית לקביעת הסמכות, נדרש בית המשפט להכריע במחלוקת העובדתית שביניהם, ולגזור בהתאם את מסקנתו לעניין הסמכות העניינית (ראו: עניין חבס , בעמ' 345; וכן ע"א 1049/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חמדן , פ"ד נ(5) 820, 829 (1997) המובא שם ).

24.

בהקשר זה, המבקשים תומכים יתדותיהם בתמימות הדעים אשר שררה בינם ובין התובע באשר לטיבו העסקי של הסכסוך, וזאת לאחר שבית המשפט המחוזי עורר את שאלת הסמכות לראשונה, ועובר למתן החלטתו הראשונה. על רקע האמור, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה לבית המשפט לענייני משפחה, בעוד שהצדדים הסכימו כי במישור העובדתי מדובר בסכסוך שמקורו ביחסים עסקיים. ואולם, כפי שצוין לעיל, סוגיית הסמכות העניינית נבחנת בראש ובראשונה בהתאם לכתבי הטענות של הצדדים. מעיון בכתבי התביעה וההגנה, עולה כי, הלכה למעשה, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, קיימת מעין הסכמה עובדתית בין הצדדים על אודות עילת התביעה שמקורה בסכסוך משפחתי , ולמצער, על היותה קשורה קשר מהותי וניכר ליחסים המשפחתיים שבין בעלי הדין.

25.

כך למשל, ציין בית המשפט המחוזי, ולא ראיתי להתערב בכך, כי בכתב תביעתו טען התובע כי אך לאחר שנודע להורים על המשבר ביחסיו עם אשתו, החלו הם לנקוט בפעולות המקפחות שעליהן נסבה התביעה. אף

המבקשים כרכו בכתב הגנתם את הסכסוך ביחסים המשפחתיים המורכבים שבינם ובין התובע, וטענו כי התביעה היא חלק ממהלך נרחב של התובע להפעיל עליהם לחץ ולהוציא מהם כספים. בית המשפט המחוזי הוסיף והרחיב בהחלטתו על קשרים שונים שמצא בין עילות התביעה ובין היחסים המשפחתיים שבין התובע ובין אשתו ומשפחתה. קשרים אלה באו לידי ביטוי, בין היתר, במניעים לכריתת הסכם המיזוג, בעצתה של המטפלת הזוגית אשר נמנתה עם השיקולים אשר הובילו את התובע לעזוב את תפקידיו בחברה ובחברה הנוספת, ובתוכן המסמך אשר העביר התובע לידי האישה. קביעותיו המפורטות והמנומקות כדבעי של בית המשפט המחוזי בנדון הן קביעות עובדתיות במובהק , שלא ראיתי להתערב בהן (ראו: עניין חבס , שם, בעמ' 345; רע"א 5872/19 איגור יונייב נ' דליה אביטן , פסקה 13 (17.11.2019); רע"א 8003/20 גלבר נ' גיתר , פסקה 5 (28.12.2020)). כך גם לא ראיתי להתערב בקביעה כי ההורים ידעו על קשיים כלשהם שנתגלעו ביחסי בני הזוג עובר לאירועים המתוארים בתביעה, וכי די בידיעה זו על מנת להקים קשר מספק בין עילת התביעה ובין הסכסוך המשפחתי. על רקע הניתוח העובדתי האמור, בא בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי על אף שהמבקשים (ובשלב מסוים, אף התובע) חפצו בהצגת התביעה כנובעת מסכסוך עסקי גרידא, הרי שלמעשה, כתבי הטענות מובילים לכדי מסקנה עובדתית אחרת.

26.

נוכח כל האמור, לא ראיתי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי כי עילתה של התביעה הנדונה נובעת בעיקרה מן הסכסוך המשפחתי בין התובע ובין הנתבעים, וכרוכה ביחסים המשפחתיים שבין הצדדים. אשר על כן, אין מקום להתערב במסקנתו כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.

27.

לבסוף, ראיתי להוסיף ולציין כי לא מצאתי ממש בטענת המבקשים לפיה בית המשפט המחוזי סטה מהוראות ההחלטה בבקשת רשות הערעור הראשונה, בכך שביסס את החלטתו על הכרעות עובדתיות שונות שאינן תחומות אך לשאלת העיתוי שבו נודע להורים על כוונת האישה להתגרש מהתובע. בהחלטתי האמורה הוריתי "על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע במחלוקת העובדתית שהתגלעה בשאלת הסמכות העניינית, ובפרט בשאלה האם התביעה דנן היא תביעה 'שעילתה סכסוך בתוך המשפחה' ..." (ההדגשות הוספו, י.ו). החלטה זו לא צמצמה, אפוא, את היקף הדיון בשאלת הסמכות העניינית אך לשאלת מועד הידיעה על גירושיהם הפוטנציאליים של בני הזוג, וטענת המבקשים בנדון חסרת כל בסיס.

28.

עוד אציין כי ראיתי לדחות את טענת המבקשים שלפיה שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא התיר להם לחקור את המצהירים במסגרת הדיון שנערך לפניו. על-פי ההחלטה בבקשת רשות הערעור הראשונה, נדרש בית המשפט המחוזי אך לקיים "דיון במעמד הצדדים" ולאפשר להם, במידת הצורך, להגיש ראיות רלוונטיות. ההחלטה אם לאפשר חקירת מצהירים ושמיעת ראיות במסגרת הדיון האמור היא החלטה דיונית במובהק , המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, ולא מצאתי טעם להתערב בה (ראו והשוו: רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ , פסקה 13 (17.12.2017); רע"א 3330/19 עיריית עכו נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, פסקה 8 (23.07.2019)).

29.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית.

לא ראיתי לפסוק הוצאות לתובע, בין היתר נוכח העובדה שהוא זה שבחר להגיש את התביעה לערכאה שאינה מוסמכת לדון בה ואף שינה את עמדתו בנדון במהלך ההתדיינות בין הצדדים.