רע"א 6148/00 יצחק עמרם נ. עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל

1.המשיבה הגישה בשנת 1996 כנגד המבקשים שתי תביעות לבית משפט השלום בתל אביב: האחת - תביעה כספית, והשניה - תביעה לפינוי המבקש 1 (להלן: המבקש) ממושכר שבבעלותה. לאחר מספר ישיבות, ניתן פסק דין, הנותן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים, לפיו שומה על המבקש לפנות את המושכר מחזקתו (להלן: פסק הדין). מיד לאחר מתן פסק הדין, פנה המבקש לבית המשפט בבקשה לבטלו, אולם בית המשפט דחה את בקשתו.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, אולם בחר לבטל את ערעורו, ולהגיש תחתיו, לבית משפט השלום, תובענה למתן פסק דין המצהיר על בטלותו של הסכם הפשרה שבבסיס פסק הדין.

לאחר דיון בתביעה, הגיע בית משפט השלום למסקנה כי דינה להידחות (להלן: פסק הדין השני). בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי, בהתאם לפסק הדין, נדחתה אף היא על ידי בית המשפט.

המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי על פסק הדין השני. כמו כן עתרו המבקשים לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להחלטה בערעור.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת עיכוב הביצוע, מן הטעם ש"אין הצדקה לעיכוב נוסף, לאחר תקופה כה ארוכה מיום הפשרה". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

2.הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, שלא לעכב את ביצוע הפינוי. אכן, אף אני סבור כי בנסיבות העניין אין הצדקה לעיכוב נוסף, בהתחשב בפרק הזמן הממושך שחלף מעת שניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שבין הצדדים.

יחד עם זאת יצוין, כי במהלך הדיון בבקשה זו הודיעה המשיבה, במענה לשאלת בית המשפט, כי תמנע מלפנות את המבקשים עד למתן ההחלטה בבקשת רשות הערעור. טוב תעשה המשיבה אם, בנסיבות העניין, תשקול להימנע מלפנות את המבקשים מן המושכר עד לתום הדיון בערעורם, התלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי.

בנתון להערה זו הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.