רע"א 6149/01 שחם גבעת עדה בע"מ נ. אלקרנאוי דיב ובניו בע"מ

מינהל מקרקעי ישראל פירסם מכרז לכריית חול בשני אתרים שונים, לתקופה של 18 חודשים. המשיבה 1 (להלן: המשיבה) הגישה את מועמדותה לשני האתרים, אך שתי הצעותיה נדחו. עם זאת, לאחר זמן נמסר לה כי באחד האתרים נפסלה ההצעה הזוכה, ועל-כן הפכה היא לזוכה תחתיה באותו אתר.

לטענת המבקשת, בטרם הגשת המועמדות למכרז, הסכימה המשיבה עימה כי אם תזכה הצעתה באחד האתרים, הן תנהלנה יחד את הכרייה במסגרת שותפות שתוקם ביניהן. בתמורה לכך, כך נטען, סייעה המבקשת למשיבה בהכנת ההצעות, ואף נשאה בחלק מן העלות הכרוכה בהגשתן. עם זאת, לטענתה, לאחר שהתברר כי הצעת המשיבה זכתה באחד האתרים, הסתירה ממנה המשיבה עובדה זו, ואף לאחר שהדבר נתגלה, סירבה לקיים את התחייבותה להקים עימה את השותפות.

בעקבות זאת הגישה המבקשת תובענה לבית-המשפט המחוזי, בגידרה ביקשה כי בית-המשפט יצהיר על זכאותה ל50%- מזכויות ההרשאה שקיבלה המשיבה, ולחלופין יחייב את המשיבה לשלם לה 50% מן הרווחים שיצמחו מזכויות אלה. כן הגישה בקשה למתן צו כינוס נכסים זמני על זכויות המשיבה באתר הכרייה, ולמתן צו עיקול זמני על נכסיה.

בית-המשפט המחוזי החליט לדחות את הבקשות לסעדים הזמניים, ונימק זאת במספר טעמים. ראשית נקבע, כי בהסכם שנכרת בין הצדדים היו חסרים פרטים רבים הצריכים לעניין, שכוונת הצדדים הייתה להכריע בהם בהסכם מאוחר יותר, אם אכן תזכה אחת ההצעות במכרז. לפיכך, כך נקבע, הסכם זה לא היווה הסכם שותפות אשר עומד לעצמו, כי אם הצהרה על כוונה לערוך הסכם שותפות בעתיד. שנית נקבע, כי לא הוכח שההסכמה בין הצדדים התייחסה לשני האתרים גם יחד, ובפרט לא נאמר בו כי הוא חל על האתר בו זכתה המשיבה. שלישית נקבע, כי התובענה הוגשה לאחר פרק זמן של חצי שנה לערך, המהווה שיהוי ניכר, לנוכח העובדה שתקופת הרישיון כולו עומדת על 18 חודשים בלבד. רביעית נקבע, כי על-פי תנאי הרישיון שלהם התחייבה המשיבה, היא איננה רשאית לשתף כל גורם נוסף בפרויקט הכרייה, ומכאן שהחוזה נגוע באי-חוקיות.

על החלטה זו הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי. בבקשתה חזרה המבקשת על טענותיה בבית-המשפט המחוזי. המשיבה, אשר התבקשה להגיב אך על הבקשה למתן צו עיקול זמני, תמכה יתדותיה בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, והוסיפה כי במקרה דנן לא התקיימו התנאים הדרושים להטלת עיקול זמני. בפרט טענה, כי המבקשת לא הראתה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת עילה בת תביעה, כי מאזן הנוחות נוטה לצידה, באשר היא מצויה בקשיים כלכליים, וכן כי מן הדין לדחות את הבקשה עקב שיהוי.

דינה של הבקשה להתקבל באופן חלקי. החלטתי לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

אף אם נניח, לשיטת המבקשת, כי ההסכם בינה לבין המשיבה חייב את הקמת השותפות בתנאים הנטענים על-ידה, הרי שבנסיבות שנוצרו, הסכם זה איננו בר-אכיפה, לנוכח הסתירה בין האמור בו לבין תנאי הרישיון אשר אוסרים על שיתוף המבקשת בפרויקט הכרייה. משנשללה הזכות המהותית לאכיפה, הרי שממילא נשללה גם הזכות לסעד של כינוס נכסים זמני, שכל תכליתו היא להבטיח את מימוש אינטרס הקיום של החוזה.

עם זאת, היעדרה של אפשרות מעשית לקיים את החוזה, איננה פוגעת כשלעצמה בחוקיותה של ההתקשרות החוזית. אכן, חוזה בלתי חוקי הינו חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים, או שהם מנוגדים לתקנת הציבור (ראו סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג1973-). במקרה דנן, לא נטען כי התקיימו יסודות אלה בחוזה שנכרת בין הצדדים, ועל-כן יש לראות בו חוזה כשר ובר-תוקף לכל דבר ועניין, אף שלא ניתן לאכפו.

עומדת איפוא השאלה, האם המבקשת זכאית לסעד של עיקול זמני, על מנת להגן על האינטרס הכספי שקם לה מכח החוזה. בנסיבות אלה, עמדה המבקשת בתנאים הנדרשים להוכחת זכאות כאמור. בפרט, המבקשת הציגה ראיות המעידות על זכות לכאורה, ובכללן הגישה עותק מצולם של החוזה מושא התביעה, המעיד על כוונתם של הצדדים לקיים שותפות ביניהם. עצם קיומה של הסכמה כאמור אף איננה עומדת במחלוקת. כן עמדה המבקשת בנטל להראות כי מתקיים חשש להכבדה על פסק-הדין אם תזכה בתביעתה. טענה זו אף זכתה לחיזוק בטענות המשיבה עצמה, לפיה היא מצויה בתקופה זו בקשיים כלכליים.

אשר-על-כן, מתקבלת בקשת המבקשת להטלת צו עיקול זמני על נכסי המשיבה. בית-המשפט המחוזי, לאחר שיקיים דיון בנוכחות הצדדים, יקבע על אילו נכסים יוטל העיקול הזמני.

המשיבים ישאו בהוצאות המבקשת בסך 25,000 ש"ח.