רע"א 6157/97 גראל בע"מ נ. גראל ערד ( 1983) בע"מ

1.המבקשת הגישה בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 28.4.85 תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבים. הסכסוך הועבר לבוררות שבסופה ניתן ביום 25.6.87 פסק בוררות לטובת המבקשת. ביום 10.12.87 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו את פסק הבוררות.

הואיל ולא עלה בידי המבקשת לאכוף את פסק הבוררות חזרה ופנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה ליתן פסק דין בתביעה שהגישה כאמור לעיל. ביום 27.9.89 נתן בית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין נגד המשיבים, שלא התגוננו, וחייב אותם לשלם למבקשת את סכום התביעה, שהיה 270,885 $ ארה"ב, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה.

הואיל ולא עלה בידי המבקשת לגבות את המגיע לה בישראל, ביקשה לאכוף על המשיבים את פסק הבוררות ואת פסק הדין בשוויץ - שבה יושב המשיב מס' 2 - אולם בית המשפט בשוויץ דחה את הבקשה מן הטעם שההמצאה של פסק הבוררות ושל כתב התביעה ופסק הדין לא נעשתה על פי הדין השוויצרי. לפיכך חזרה המבקשת ועתרה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לבטל את פסק דינו מיום 27.9.89, לצורך חידוש ההליכים מתחילתם, לרבות ביצוע ההמצאה על פי הדין השוויצרי. בקשתה נדחתה ועתה מבקשת היא להרשות לה לערער.

2.אין עילה לבקשה.

לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- (להלן - "התקנות") רשאי בית המשפט לבטל החלטה שניתנה על פי צד אחד, או באין כתבי טענות מצד שני, לפי בקשתו של בעל הדין " שנגדו

ניתנה ההחלטה" (ההדגשה שלי - י.ט.). הוא הדין בביטול, לפי תקנה 214 לתקנות, של פסק דין שניתן בתביעה שהוגשה לפי סדר דין מקוצר, אם לא ניתנה רשות להתגונן. מכאן עולה, לכאורה, שאין בית המשפט רשאי להזקק לבקשתו של תובע לבטל את פסק הדין שניתן לזכותו.

אולם, אפילו סברתי שרשאי בית המשפט לבטל החלטה או פסק דין לפי בקשתו של תובע, הנה, לפי ההלכה הפסוקה, על מבקש הביטול להצביע על פגם בהליך, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להמנע ממתן ההחלטה. עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה וזכותו של המבקש היא שההחלטה תבוטל "מתוך חובת הצדק" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, סעיף 574). לא היה פגם בהחלטה שביטולה נתבקש, תלוי המבקש בחסדו של בית המשפט ולעניין זה, הוגדרו בפסיקה סוגי המקרים שבהם נעתר בית המשפט לנתבע ומבטל את ההחלטה (זוסמן, שם, סעיפים 575 - 576).

במקרה שלפנינו לא היה פגם בהליך המצדיק את הביטול ואין לפנינו טעם מן הטעמים שהוכרו בפסיקה כטעמים שיש בהם כדי להצדיק את ביטולו של פסק דין שניתן כהלכה.

3.שאלה אחרת היא אם זכאית היתה המבקשת לקבל פסק דין בתביעתה נגד המשיבים, אחרי שאושר פסק הבוררות. יש מקום לומר שעם אישורו של פסק הבוררות מוצתה עילת תביעתה. לפיכך היה דינו של פסק הדין שניתן אחרי אישורו של הפסק להתבטל מטעם זה (ע"א 527/80 שטורך נ' מדינת ישראל

פ"ד לח (4), 55; ע"א 427/89 מקור הנפקות וזכויות בע"מ ואח' נ' מאיר מרחב פ"ד מו (4), 88; כן עיין ע"א 5164/94 פינברג נ' קלנר (טרם פורסם)). כך או כך, אין בכך כדי לסייע למבקשת, משום שאפילו יתבטל פסק הדין, לא תהיה זכאית לחזור ולהגיש את התביעה, שעילתה מוצתה כאמור.

4.אם נדקדק בדבר נמצא שבקשתה של המבקשת לבטל את פסק הדין שניתן בתביעתה נגד המשיבים מושתתת על עובדה שנולדה אחרי נתינתו, שהיא פסק הדין של בית המשפט בשוויץ המונע את אכיפתו שם. האם יש בכך טעם כדי לבטל את פסק הדין?

דומני כי המקרה היחיד שניתן לדלות מתוך הפסיקה שיש בו צד דמיון לעניננו, הוא פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א (חי') 161/66 עומר נ' פרידמן , פ"מ נ"ו, 336. באותה פרשה תבע המערער מאת המשיב להחזיר לו שתי פרות ולחלופין את תשלום ערכן. בית משפט השלום פסק שעל המשיב להחזיר את שתי הפרות למערער והתעלם מן העתירה החלופית לתשלום ערך הפרות. כאשר בא המערער להוציא לפועל את פסק הדין התברר לו כי לפני נתינתו של פסק הדין מכר המשיב את הפרות. המערער הגיש, אפוא, תביעה חדשה לתשלום ערכן של הפרות (מלבד דמי נזיקין עבור שלושה ולדות שנולדו לפרות בינתיים...). בית משפט השלום סבר שפסק הדין הראשון מהווה מעשה בית דין המונע את המערער מלבקש את הסעד שביקש בתביעתו השניה ולכן דחה אותה. בית המשפט המחוזי, מפי הנשיא התורן ד"ר מ' עציוני (כתארו אז), פסק שיש לבטל את פסק דינו השני של בית משפט השלום וכי יש לראות את התביעה כתביעה חדשה המושתתת על עילה חדשה שפסק הדין הראשון אינו מהווה מעשה בית דין לגביה אלא רק אחד מיסודות העילה.

אפילו נמתח את האנלוגיה לע"א (חי') 161/66 עד קצה הגבול, מסופקני אם עומדת למבקשת הזכות להגיש תובענה חדשה, אולם על כך אינני מחווה דעה. בעיני העיקר הוא שאין בנימוקים שהעלתה המבקשת, שכולם חיצוניים לתביעה שהגישה בזמנה נגד המשיבים ולפסק הדין שניתן על פיה כדי להשתית עליהם עילת ביטול מוכרת.

5.בשולי הדברים אעיר שספק בעיני אם בנסיבות שתוארו ניתן לראות את החלטתו של בית המשפט המחוזי - זאת שדחתה את הבקשה לבטל את פסק הדין - כהחלטה המצריכה נטילת רשות כדי לערער עליה, ואם לא היה על המבקשת להגיש ערעור. לאור התוצאה שאליה הגעתי פטור אנכי מלדון בכך.

6.הבקשה להרשות ערעור נדחית.