פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6158/17
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשת:
תיור וסיור הגליל בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
מועצה מקומית בוקעאתא
2. החברה למשק ולכלכלה
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בת"א 49723-07-17, שניתנה ביום 30.7.2017
על-ידי סגנית הנשיא, השופטת א' הלמן
בשם המבקשת: עו"ד
מוחמד סייד-אחמד
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בת"א 49723-07-17, שניתנה ביום 30.7.2017 על-ידי סגנית הנשיא, השופטת א' הלמן .
המבקשת סיפקה שירותי הסעות למשיבה 1, המועצה המקומית בוקעאתא, לאחר זכייתה במכרז. הסכם ההתקשרות לפי המכרז קבע כי תקופת ההתקשרות תהא למשך 36 חודשים, החל מיום 1.9.2016, ואילו " הרשות המזמינה רשאית, בכל עת, לפי שיקול דעתה הבלעדי, להביא התקשרות זאת לידי סיום בהודעה מראש ובכתב של 30 ימים ". ביום 13.7.2017 הודיעה המשיבה 1 למבקשת על רצונה לסיים את ההתקשרות. על רקע זה הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט המחוזי, בה ביקשה שיינתן צו מניעה קבוע אשר יורה למשיבה 1 להימנע מלהתקשר עם גורם אחר לצורך מתן שירותי הסעות עד לסיום תקופת ההסכם. לצד זאת, ביקשה המבקשת מבית המשפט ליתן סעדים זמניים החופפים לסעד הראשי.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן הסעדים הזמניים. אשר לסיכויי ההליך; נקבע כי קיימים פנים לכאן ולכאן, כאשר מחד גיסא תנאי ההסכם הקנו למשיבה 1 זכות להפסיק את ההתקשרות עם המבקשת "בכל עת", ומאידך גיסא המבקשת טענה כי המשיבה 1 הפעילה את זכותה החוזית בחוסר תום לב ותוך הפרת חובת ההגינות. בית המשפט קבע כי טענות הצדדים מצריכות אפוא בירור עובדתי, ועל כן לא קבע מסמרות בעניין סיכויי ההליך. אשר ל"מאזן הנוחות", קבע בית המשפט כי הנזק שעשוי להיגרם למבקשת כתוצאה מאי-מתן הסעדים הזמניים הוא נזק כספי בלבד, דהיינו מדובר בנזק בר השבה. מנגד, נקבע כי הנזק שעלול להיגרם למשיבה 1 כתוצאה ממתן הסעדים הזמניים, משמעו למעשה אכיפת ההסכם כלפיה, באופן שבו גם אם תתקבלנה טענותיה בסיום ההליך לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור. בנסיבות אלה נקבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. מסיבה זו, בעיקר, נדחתה בקשתה.
על רקע זה הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפנַי, בגדרה היא שבה על טענותיה בעניין הסעדים הזמניים. המבקשת סבורה כי בנסיבות המקרה סיכויי התביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי הם טובים, כאשר העובדות מלמדות באופן מובהק על כך שהמשיבה 1 הפעילה את זכותה החוזית בחוסר תום-לב ומתוך שיקולים זרים. המבקשת מתנגדת לקביעת בית המשפט בעניין מאזן הנוחות, כאשר לשיטתה ככל שהמשיבה 1 תתקשר עם גורם הסעות אחר בהסכם חדש, לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור.
לאחר שבחנתי את טענות המבקשת באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, ללא צורך בקבלת תשובה.
בית משפט זה אינו נוהג להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, ורשות ערעור בנוגע לעניינים אלו תינתן במקרים חריגים בלבד [ראו, למשל: רע"א 2881/15 קנפלר נ' אברהם , פסקה 8 (11.5.2015); רע"א 3285/13 ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ , פסקה 14 (3.7.2013); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 207-206 (מהדורה שלישית, 2012)]. אף לגופם של דברים, בחנתי לעומק את החלטת בית המשפט המחוזי וסבורני כי החלטתו היא החלטה נכונה ומנומקת היטב. בנסיבות אלה, אני סומך ידי על ההחלטה כפי שהיא.
בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, וממילא נדחית גם הבקשה למתן הסעד הזמני.
משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' באב
התשע"ז (1.8.2017).
ש
ו פ ט