רע"א 6159/10 שלמה אביגדול נ. ג'ונקו אוטמזגין

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה א' שילה ) בע"א 21760-02-10 מיום 18.4.2010, בה הורה למבקש להגיש כתב ערעור מתוקן תוך שבעה ימים ולא ימחק ערעורו, וכן על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 29.4.2010, בה הורה על מחיקת ערעורו של המבקש נוכח אי הגשת כתב ערעור מתוקן במועד.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

כפי שעולה מפסק דינו של בית משפט השלום בראשון-לציון (השופטת י' בלכר ) בת.א. 3878/09 מיום 17.12.2009, המשיבה היא בעלת חנות ברחוב בן-גוריון 65 בבת-ים החל מיום 1.4.2009, לאחר שרכשה את החנות מהמוכר (להלן: המוכר ) לפי הסכם מכר מיום 5.3.2008, בכפוף לזכות השכירות של המבקש. תקופת השכירות של המבקש הסתיימה ביום 20.8.2009, ולאחריה ביקשה המשיבה מהמבקש כי יפנה את החנות. המבקש לא פינה את החנות ולפיכך הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום בראשון-לציון, בה עתרה לסילוק ידו ופינויו מהחנות. המבקש התגונן בטענה שהוא מחזיק במושכר כדין מכוח חוזה שכירות עד חודש אפריל 2010 (בית משפט השלום הבהיר כי בכתב ההגנה צויין חודש אוגוסט 2010, אולם בדיון הובהר כי מדובר בחודש אפריל 2010), וכן מכוח עסקת מכר שנחתמה בינו לבין המוכר, טרם רכישתה של החנות על ידי המשיבה. לאחר שמיעת הראיות פסק בית משפט השלום כי יש לדחות את טענת המבקש כי נחתם עמו חוזה שכירות כנטען על ידו. כן קבע בית משפט השלום כי הוכח לפניו, לצורך הדיון בתביעת הפינוי, כי המבקש אינו בעל זכות הבעלות בחנות. משכך נתן בית משפט השלום פסק דין לפינויו של המבקש מהחנות. כנגד פסק דין זה הוגש ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

2.

ביום 18.4.2010 קבע בית המשפט המחוזי כי "כתב הערעור אינו עומד במצוות תקנות סד"א, הן בהיקפו והן באופן ניסוחו. ניתנת רשות למערער להגיש כתב ערעור מתוקן בתוך 7 ימים, שאם לא כן יימחק הערעור. כתב ערעור מתוקן לא יעלה בהיקפו על 3 עמודים, ויעמוד במצוות התקנות, לרבות תקנה 414". המבקש איחר להגיש את כתב הערעור המתוקן ולפיכך, ובהתאם לבקשה שהוגשה מטעם המשיבה, הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת הערעור. יצויין כי מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי לאחר שניתנה ההחלטה למחיקת הערעור, הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת כתב ערעור מתוקן, וזו נדחתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 3.5.2010, לפיה "ערעור זה הסתיים בפסק דין מיום 29/4/10. אין מקום להארכת מועד בשלב זה".

ההליכים במסגרת בקשת הרשות לערער

3.

במסגרת בקשת הרשות לערער טען המבקש כי מחיקת הערעור פגעה בזכויותיו באופן קיצוני ובראש ובראשונה בזכותו לקבל את יומו בבית המשפט. עוד הוסיף המבקש כי כתב הערעור שהוגש על ידו עמד בדרישות תקנות סדר הדין האזרחי ולפיכך לא היה כל מקום להורות על הגשת כתב ערעור מתוקן, ולא כל שכן על מחיקת הערעור. עם קבלת בקשת הרשות לערער הוריתי למשיבה ביום 7.10.2010 להגיש תשובתה לבקשה. מהתשובה עולה כי כבר ביום 11.7.2010 פינה המבקש את החנות, ומשכך טוענת המשיבה כי אין כל טעם לדון בבקשת הרשות לערער והיא הפכה לתיאורטית, שכן גם אם יוחזר הדיון בערעור גופו לבית המשפט המחוזי הרי שלא ניתן יהיה להשיב את המבקש לחנות שכן היא רשומה כבעליה החוקיים ומכשירה אותה לצרכיה. לאור האמור בתשובתה של המשיבה, ביום 2.11.2010 הוריתי למבקש להודיע לבית המשפט האם נוכח האמור בתשובתה של המשיבה הוא עדיין עומד על בקשתו. בתגובתו של המבקש לתשובת המשיבה מודה המבקש כי הוא נאלץ לפנות את החנות. ואולם, לטענתו הדיון בבקשת הרשות לערער לא התייתר ולמעשה אם תתקבל הבקשה כי אז יוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי ויתוקן העוול שנגרם לו במחיקת ערעורו, תוך שלממצאים בפסק הדין בערעור תהיה השלכה על התביעה הנוספת שהגיש לפי סעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין ), במסגרתה עתר להכריז על היותו הבעלים של החנות מכוח הסכם מכר שנכרת עם המוכר.

דיון והכרעה

4.

דין הבקשה להידחות. אכן, עם פינויו של המבקש מהחנות הפכה בקשתו זו לעניין תיאורטי גרידא, משום שהלכה למעשה גם אם הבקשה הייתה מתקבלת והדיון בערעור היה מוחזר לבית המשפט המחוזי, הרי שלא ניתן היה לשנות את העובדות שנוצרו בשטח ולפיהן המבקש פינה את החנות ובעת הזו לא ניתן יהיה להשיבו אליה שכן המשיבה רשומה כבעליה החוקיים של החנות ומכשירה אותה לצרכיה. זאת ועוד, יש לדחות את טענתו של המבקש כי תצמח לו תועלת מבירור הערעור גופו בבית המשפט המחוזי, שכן כל קביעה לעניין חוזה מכר שכביכול נכרת בינו לבין המוכר תהיה בגדר קביעה בהקשר הקונקרטי של פינויו מהחנות בלבד, בהתייחס לקביעותיו של בית משפט השלום שדן בנושא הבעלות במקרקעין אך ורק מכוח סמכות שבגררא (סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), וככזו אין לה כל תוקף מחייב של מעשה בית דין על הכרעת בית המשפט המחוזי בתביעתו הנוספת של המבקש לפי סעיף 9 לחוק המקרקעין (ראו: ע"א 476/88 אשתר נ' נפתלי , פ"ד מה(2) 749, 756-754 (1991); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 50-49 (2009)].

5.

יצויין כי המבקש לא ציין בבקשת רשות הערעור את העובדה כי בפועל הוא פינה את החנות כבר בחודש יולי 2010. אילו עובדה זו הייתה מובאת לידיעתו של בית משפט זה הרי שהיה מקום לדחות את הבקשה כבר בשלב מוקדם יותר, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין המבקש יישא בהוצאותיה של המשיבה בסך של 2,000 ש"ח.