רע"א 6163/97 בני גריס טנוס נ. לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' ממן) בבר"ע 392/97 מיום 8.9.97.

1.בבית משפט השלום בנצרת מתנהלת תביעת נזיקין שהגיש המבקש נגד המשיבה, שהיא המבטחת שלו, בגין נזק שנגרם למשאית ונגרר השייכים למבקש. במהלך שמיעת ראיות התביעה הסכימו הצדדים כי שמאי שהוא עד הגנה יעיד בטרם הסתיימה שמיעת עדי התביעה. עד זה הגיש חוות דעת של מומחה תחת הכותרת "דו"ח שמאות". במהלך חקירה נגדית התברר כי העד גם נטל חלק בשחזור התאונה. העד התבקש להציג טיוטה שערך לצורך הכנת חוות הדעת, הציגה, ואז התברר כי לצורך עריכת הטיוטה הסתמך העד בין היתר על חומר חקירה שנמסר לו בידי חוקר פרטי.

2.המבקש ביקש לחייב את העד למסור לעיונה את חומר החקירה של החוקר, אך המשיבה התנגדה. בית משפט השלום (כב' השופט ז' הווארי) החליט על אתר לחייב את המשיבה לגלות את חומר החקירה ולמסרו לעיון המבקש, אך נמלך בדעתו והחליט להפסיק את החקירה הנגדית ולדון בענין. ביום 1.5.97 החליט השופט הווארי לחייב את המשיבה לגלות את חומר החקירה ולמסרו למבקש לעיונו. בית המשפט קבע כי בנסיבות חל חריג להלכה הפסוקה לפיה מסמכים שהוכנו לצרכי המשפט הם חסויים ודוחים את זכותו של בעל דין שכנגד לגילוי תכנו של המסמך ולעיון בו. הנימוקים לכך היו כי הצדדים הגיעו להסכם דיוני לפיו תשמיע המשיבה את העד מטעמה בטרם סיים המבקש את הבאת ראיותיו, והעובדה שהשופט ראה בעד לא רק שמאי אלא גם עד ראיה שנטל חלק פעיל בחקירת נסיבות התאונה, ולכן סבר שהצד היריב זכאי לראות את כל המסמכים שעמדו לרשותו לצורך עריכת חוות הדעת שלו. השופט גם סבר כי אם היה למשיבה חשש שהעד עלול לחשוף את חומר החקירה, היה עליה להמנע מלהביאו כעד בשלב פרשת התביעה.

3.המשיבה ערערה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, וקבע, ראשית, כי סדר הבאת העדים אינו כרוך בשינוי דיני החסיון או בהפיכת הלכות פסוקות, וכי עדותו של עד ההגנה בשלב פרשת התביעה היתה אמנם בהסכמה, אך הסכמה זו לא היתה מלווה בוויתור מצד המשיבה על טענת החסיון בנוגע למסמכים שנערכו לקראת המשפט. כמו כן נקבע כי מה שחסוי על פי ההלכה הפסוקה הוא מסמכים ולא עובדות, ולכן כל עוד עד נדרש להשיב בעל פה על שאלות, להבדיל מהצגת מסמכים, אין מקום לטענת חסיון, בתנאי שהעדות אינה סותרת כללי ראיות אחרים. לפיכך קבע השופט כי חומר החקירה, כמסמך, אינו ניתן להגשה באמצעות העד, משום שהוא חסוי, וכן משום שהוא מהווה עדות שמיעה והעד לא נטל חלק בעריכתו. לעומת זאת, עדות בעל פה על מה שידוע לעד מידיעה אישית קבילה ונוגעת לענין. עוד נטען, כי חוות דעת שעורכה מסתתר מאחורי מסמכים שלא ניתן לעיין בהם, עלולה שלא לזכות באמון בית המשפט, אך זהו ענין שעל מגיש חוות הדעת ולא הצד שכנגד, לענות בו.

4.כעת פונה המבקש בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשתו הוא טוען כי כיוון שהעד-השמאי הסתמך בטיוטת חוות הדעת על דו"ח החוקר, והמשיבה היא שבחרה להעידו, אזי יש לראותה כאילו ויתרה על טענת החסיון של דו"ח החקירה. עוד הוא טוען כי בחקירה נגדית ניתן לדרוש מעד מומחה, והעד חייב לחשוף, כל מסמך שעליו הסתמך לצורך כתיבת חוות דעתו. בין היתר טוען המבקש עוד, כי משבחרה המשיבה להעיד את העד-השמאי, כאשר היה ידוע לה כי חוות דעתו נסמכת על דו"ח החקירה, ומשהסכימה להגשת חוות דעתו הראשונית המסתמכת על דו"ח החוקר, יש לראותה כאילו ויתרה על חסיון דו"ח החוקר, וכי כאשר עד מעיד על דבר חסוי בחלקו, מהווה הדבר ויתור גם על שאר החלקים החסויים, עליהם לא העיד. המבקש גורס כי המשיבה אינה יכולה לטעון לפגיעה בהגנתה אם ייחשף דו"ח החקירה בשלב זה, שכן היא זו שבחרה להעיד את השמאי מטעמה לפני תום ראיות התביעה, ולכן אינה יכולה לזעוק מקום שנדרש לחשוף את דו"ח החוקר במסגרת החקירה הנגדית לפני תום שמיעת הראיות מטעם המבקש.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה וכן ביתר המסמכים שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. הלכה פסוקה היא כי לא תינתן רשות ערעור כאשר בית משפט זה יושב בדין כערכאה שלישית, אלא אם מתעוררות סוגיות בעלות חשיבות חוקתית, ציבורית או משפטית מיוחדת. (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע" מ פ"ד לו(3) 123). סוגיות ממין זה אינן מתעוררות בענין שבפני, שכל מהותו דיון בענין שבין הצדדים לבין עצמם.

הבקשה נדחית. המבקש ישלם הוצאות המשיבה בסך 2,000 ש"ח.