רע"א 6169/11 שמעון שושן נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ

1.

לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ב' בר-זיו, ע' זרנקין וב' טאובר ) במסגרתו נדחה ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בקריות (כבוד השופט ד' מאזן ) לעניין ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המוסד ).

2.

המבקש היה מעורב בתאונת דרכים, אשר כתוצאה ממנה נהרג אחיו ואילו הוא נפצע קשה. המערער הגיש לבית משפט השלום תביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

הצדדים הגיעו להסכמה ביחס לפגיעה האורטופדית בשילוב עם הצלקות שנותרו, ולפיה סובל המבקש מנכות אורטופדית בשיעור של 20%. באשר לנכות הפסיכיאטרית – מונה מומחה מטעם בית המשפט. מומחה זה קבע, לאחר שסקר את ההיסטוריה הרפואית של המבקש, כי המבקש סובל מסכיזופרניה פרנואידית, וכי מחלתו החלה עוד לפני התאונה וללא קשר אליה. עוד נקבע כי לתאונה לא היתה תרומה לנכותו הנפשית של המבקש – היא לא השפיעה על מהלך המחלה, ולא הביאה להחמרתה או להאצתה. בית המשפט קבע כי נכותו התפקודית של המבקש היא בשיעור זהה לנכותו הרפואית – 20% נכות. אשר לפיצוי הכספי – בית המשפט העמיד את נזקיו של המערער על סך של 268,000 ש"ח וניכה מתוך גמלאות המוסד לביטוח לאומי סך של 163,500 ש"ח – סכום המהווה חלק יחסי בשיעור של 20% מסך הנכות המשוקללת שנקבעה על-ידי המוסד למערער. נכות זו נקבעה בשיעור 62%, מתוכם 40% בגין הסכיזופרניה הפרנואידית. כן נקבעה למבקש דרגת אי-כושר של 75%.

3.

המבקש ערער על פסק-הדין לבית המשפט המחוזי בשורה של נושאים. לענייננו רלבנטית אך טענתו כי בית המשפט קמא שגה בהחלטתו לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי – בכלל ובשיעור שקבע. בית המשפט המחוזי לא מצא ממש בטענה זו. נקבע כי בית משפט השלום פעל בהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נז(4) 350 (2003) וניכה מהפיצוי לו זכאי המבקש רק את התגמולים שקיבל הניזוק מן המוסד לביטוח לאומי אשר נובעים מהתאונה, ולאחר שקבע את שיעורם היחסי. הודגש כי הניכוי נעשה בהתאם לשיעור היחסי של הנכות שנגרמה בתאונה, ביחס לכלל נכותו של המבקש שבגינה משולמת לו גמלת המוסד לביטוח לאומי. עוד נקבע כי המבקש לא ביסס את טענתו לפיה תגמולי המוסד היו משולמים לו גם בלא הנכות שנגרמה בתאונה. לאור האמור, לא ראה בית המשפט המחוזי לשנות מקביעותיו של בית משפט השלום באשר לניכויי תגמולי המוסד.

4.

המבקש אינו משלים עם קביעה זו ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. המבקש שב וטוען בפנינו כי נכותו המשוקללת היא בשיעור 62%, מתוכה 40% נפשית. לטענתו, זכאותו לקצבת הנכות הכללית נובעת מנכותו הנפשית – מחלת הסכיזופרניה, ולולא נכות נפשית זו לא היה זכאי הוא כלל לקצבת נכות כללית. משנקבע כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין מחלת הסכיזופרניה של המבקש או לבין החמרתה של מחלה זו, טוען המבקש כי לא ניתן היה לבצע את הניכוי, שכן תגמולי המוסד אינם מוענקים לו בגין הנכות שנגרמה בתאונה. עוד טוען המבקש כי די בנכות הנפשית שנפסקה לו כדי לשלם את מלוא קצבת הנכות הכללית. יצוין כי במסגרת תגובתו של המבקש לעמדת המשיבות, עתר הוא להשלמת טיעונים בעל-פה, אולם נוכח החומר הכתוב שהובא בפנינו, לא מצאנו צורך בכך.

5.

המשיבות מצידן סומכות ידיהן על החלטות הערכאות הקודמות וסבורות כי דין הבקשה להידחות. המשיבות טוענות כי מן הבחינה העובדתית, אין זה נכון שהמבקש היה זכאי לקצבת נכות מלאה עוד מלפני התאונה, שכן רק ביום 31.1.2002 נקבע שנכותו הצמיתה של המבקש היא מיום 1.11.2000, דהיינו במועד שלאחר התאונה שארעה ביום 27.7.1999. עוד טוענות המשיבות כי המבקש לא הוכיח שדרגת הנכות שנקבעה לו במוסד בגין מחלת הסכיזופרניה (40%) מזכה בקצבת נכות. לטענתן, ללא הוספת הנכות התאונתית, המבקש לא היה עובר את הסף הרפואי של נכות כללית, ולא היה עובר את דרגת אי-הכושר המזכה בגמלה מהמוסד לביטוח לאומי. העובדה שבמקרה דנן לא שולמה למבקש גמלה כלשהיא לפני התאונה, והגמלה שולמה אך ורק לאחר התאונה, היא הנותנת כי מדובר בגמלה בגין כל נכויות המבקש, לרבות הנכויות כתוצאה מהתאונה, על כן יש לנכות מן הפיצוי את החלק מן התגמולים המיוחס לתאונה.

6.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. אכן, "יתכנו מקרים שבהם אפילו נגרמה מקצת מהנכות על ידי גורם עוולתי לא יהיה מקום לניכוי הגמלה מסכום הפיצוי, וזאת במקרים שבהם אין זיקה בין תשלום הגמלה לבין הנכות שנגרמה עקב התאונה" (רע"א 2904/08 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' צ'יליגן (טרם פורסם, 24.3.09)). ואולם, הנטל להוכיח כי חלק מן התשלומים אינו קשור לתאונה, ועל כן יש לנכות את תשלומי המוסד לביטוח לאומי באופן חלקי בלבד, מוטל על המבקש, הוא התובע במשפט, ובכלל זה עליו לבקש מינוי מומחה אם הדבר נדרש (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2012); רע"א 5670/10 פלוני נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 8.4.1998)). במקרה דנן – כפי שכבר נקבע בצדק על-ידי ערכאת הערעור – לא הוכיח המבקש כי גמלת הנכות הכללית, שמשולמת לו ממועד המאוחר לתאונה, נובעת כל כולה מן הנכות שקדמה לתאונה ולא הושפעה מן הנכות הנובעת מהתאונה. אשר לשיעור הניכוי, נראה כי בית המשפט המעיט בו דווקא ומכל מקום אין אנו נדרשים במסגרת הבקשה הזו לחשבו מחדש. למעלה מן הצורך יוער כי יש ממש בטענת המשיבות לקיומו של כשל לוגי בטענת המבקש לפיה הינו בעל דרגת אי-כושר בשיעור 75% ללא קשר לתאונה. אם אלה פני הדברים, כי אז לא היה מקום, לכאורה, לפסוק למבקש פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד בשיעור 348,000 ש"ח, שכן קבלת טענת המבקש משמעה כי הוא נטול כושר השתכרות ללא קשר לתאונה.

אשר על כן הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.