רע"א 6190/00 צבי גצל נ. הרשות השניה לטלויזיה ורדיו

העותר הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה כנגד המשיבה 3, שידורי קשת בע"מ, וכן כנגד חברת מנטה הפקות בע"מ ומר ארז טל. בתובענתו טען העותר כי תכנית "הכספת", אשר משודרת במסגרת שעות השידור של המשיבה 3 ומופקת באמצעות מנטה הפקות בע"מ שמנהלה הוא ארז טל, עוסקת בהגרלות בלתי חוקיות. הוא אף ביקש להכיר בתובענתו כתובענה ייצוגית.

לאחר שהוגשה התובענה, שודרה תכנית "הכספת" ביום 26.7.00, אשר במהלכה אמר ארז טל, שהוא גם מנחה התכנית: "כפי שאולי קראתם היום בעיתון, מישהו, שכנראה החליט להתפרסם על גבינו, הגיש נגד 'הכספת' תביעה עם טענות מגוחכות ביותר...אנו בוחנים כעת הגשת תביעה משפטית נגדית וצעדים משפטיים נגד התובע...".

בגין דברים אלה פנה בא-כוח העותר אל המשיבים וביקש מהם שישדרו את תגובת העותר על הדברים. בא-כוח העותר הסתמך על כלל 10(ד) לכללי הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (אתיקה בשידורי טלויזיה ורדיו) תשנ"ד1994- (להלן: הכללים), אשר מקנה ל"אדם אשר בעל זכיון שידר משדר הפוגע בו" (כהגדרת "נפגע" בכלל 9 לכללים), זכות תגובה "במשדר המתאים הקרוב ביותר האפשרי בנסיבות העניין, במועד ובהבלטה דומים ככל האפשר לאלו שבהם שודר המשדר הפוגע".

תגובת העותר אכן הועברה בתוכנית "הכספת" ששודרה ביום 13.8.00, וזאת באמצעות טקסט כתוב שהוצג על המסך עם הקרנת כתוביות הסיום של התוכנית. אלא שתגובה זו לא ענתה על מבוקשו של העותר, שכן לטענתו משך הזמן בו שודרה, גודל האותיות בהן הופיע הכיתוב על המסך ותוכן הדברים האמורים, לא ענו על הקריטריונים הקבועים בכללים לפרסום תגובה. בעקבות פניה נוספת של העותר, שודרה בסוף תוכנית "הכספת" של יום 23.8.00, שקופית על מסך מלא למשך 16 שניות ובה שוב תגובת העותר. אלא שגם הקרנה זו לא ענתה לדעת העותר על הקריטריונים הקבועים בכללים. לטענת העותר, בעוד שהמשפט הפוגע נאמר במהלך התכנית על-ידי המנחה, תגובתו של העותר לדברים הובאה רק בסופה של התוכנית, כאשר מספר הצופים קטן יותר. כמו כן, התגובה צריכה היתה להיקרא על ידי מנחה התכנית ולא להופיע על המסך. לחילופין, ראוי היה להאריך את זמן הקרנת השקופית באמצעותה שודרה התגובה.

לאחר שהובהר לעותר על ידי נציגי המשיבים 1 ו2- כי אין בכוונתם להורות למשיבה 3 לשדר תגובה מצד העותר בפעם השלישית בהתאם לדרישתו, פנה העותר לבית משפט זה בבקשה שנורה למשיבים לאפשר לו תגובה התואמת, לדעתו, את הכללים.

דין עתירה זו להידחות. אף אם נניח, דבר שאנו נמנעים מלפסוק בו, כי דברי מנחה התכנית היו בגדר "פגיעה" כהגדרתה בכלל 9 לכללים, ומבלי לקבוע מסמרות לגבי מידת ההתאמה הנחוצה בין הפרסום הפוגע לבין אופן שידור התגובה עליו, על פני הדברים נראה כי העותר זכה להצגת תגובתו באופן העולה בקנה אחד הכללים, גם אם התגובה הראשונה, אשר הוצגה על פני כשליש מן המסך במשך שתים עשרה שניות, לא היתה מספקת, אזי התגובה השניה, אשר שודרה על פני מסך מלא במשך כשש עשרה שניות, ואשר היתה מנוסחת בדומה לנוסח שנתבקש על ידי העותר, כמו גם האפקט המצטבר של שתי התגובות יחדיו - הביאו לכך שהעותר זכה להצגת תגובתו כדין על-פי הכללים. מכל מקום, לא מצאנו שהחלטת המשיבים 1 ו2- בעניין זה היתה בלתי סבירה במידה כזו, אשר מגלה עילה המצדיקה הוצאת צו-על-תנאי.

כן לא מצאנו בטענות ובחומר שהוגש בסיס כלשהו לטענה כי החלטת המשיבים 1 ו2- שלא לשדר תגובה נוספת כבקשת העותר, נתקבלה מתוך שיקולים זרים וממניעים פסולים.

מכל מקום, אם סבור העותר כי שמו הטוב נפגע עקב השידור ולמרות פרסום התגובה הרי הסעד ההולם לטענתו הינו בהליך בפני ערכאה מתאימה.

אשר על כן, העתירה נדחית.