רע"א 6190/15 שמעון ערוסי נ. משה גמליאל

לפ נַ י בקשת רשות ערעור על פסק דינו בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ב' צ' גרינברגר ) בהפ"ב 34355-01-15 והפ"ב 40423-01-15 מיום 30.6.2015, במסגרתו התקבלה בקשת המשיבים לביטול פסק בוררות שניתן על ידי בית דין צדק לעדה החרדית הספרדית (להלן: בית הדין ).

רקע עובדתי ותמצית הליכים

1.

המבקשים הם בני זוג בעלי נכויות. ביום 3.4.2012 רכשו המבקשים והמשיבים במשותף מבנה מגורים בן שתי קומות (להלן: המבנה ). ברקע רכישת המבנה ניצבה בקשתם של המבקשים מהמשיב 1 שיעזור להם למצוא דירת מגורים העונה על צרכיהם הייחודיים בשל נכותו של המבקש 1. המבקשים עברו להתגורר בקומתו העליונה של המבנה ואילו המשיבים עברו להתגורר בקומתו התחתונה. דה עקא, לימים נוכחו המבקשים כי הדירה שרכשו אינה תואמת את צרכיהם הייחודיים, ראו עצמם כמי שנעשקו והלכו שולל אחר הבטחותיו של המשיב 1 ותבעו את המשיבים בבית הדין. ביום 17.6.2014 חתמו הצדדים על שטר בוררות וביום 8.7.2014, בתום דיון, הורה בית הדין על עריכת חוות דעת שמאית ביחס למבנה. ביום 14.9.2014 הוגשה לבית הדין חוות הדעת השמאית וביום 24.11.2014 קבע בית הדין בפסק בוררות כי על המשיבים להשיב למבקשים סכום בסך של 750,000 ש"ח (להלן: פסק הבוררות ).

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

המשיבים לא השלימו עם פסק הבוררות והגישו בקשה לביטולו מכוח סעיף 24(4) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ), בטענה שלא ניתנה להם כל הזדמנות לבחון את חוות הדעת השמאית ולטעון נגדה. המבקשים הגישו בקשה לאשר את פסק הבוררות וטענו כי אומנם חוות הדעת השמאית לא הועברה לעיון המשיבים, ואולם שני הצדדים ידעו על קיומה – כעולה מפרוטוקול בית הדין מיום 8.7.2014 – וממילא לא ביקשו לעיין בה. שתי הבקשות נדונו במאוחד. בית המשפט המחוזי ציין שהמבקשים מיוצגים לפניו על ידי טוען רבני, אשר ייצג אותם גם בהליך הבוררות, וכי הוא מודה כי שני הצדדים לא קיבלו לעיון את חוות הדעת השמאית. עוד צוין, כי לאחר שנאמר לצדדים כי העובדות האמורות מקימות על פניו עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, ביקש הטוען הרבני למשוך את בקשת המבקשים לאישור פסק הבוררות. בהמשך לכך, קבע בית המשפט כי משלא התאפשר לצדדים לעיין בחוות הדעת השמאית, לחקור את השמאי אודותיה ולטעון בפני בית הדין נגד חוות דעת זו, קמה "עילת ביטול ברורה" מכוח סעיף 24(4) לחוק הבוררות. בית המשפט הוסיף כי הפגם האמור יורד לשורש ההחלטה כולה ועל כן אין מקום להחזיר את התיק לבית הדין לריפוי הפגם. לפיכך, הורה בית המשפט על ביטול פסק הבוררות.

מכאן הבקשה שלפ נַ י .

תמצית טענות המבקשים

1.

המבקשים טוענים כי מתקיימים בעניינם שיקולי צדק – שמהותם שמירה על קניינם ועל זכותם לחיים בכבוד – המצדיקים את קבלת בקשתם ליתן להם רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתם, אף שלכאורה פתוחה לפניהם הדרך לתבוע את המשיבים לדין, הם אינם מסוגלים לעשות כן בשל מוגבלותם, שלא מאפשרת להם לעמוד בהליך משפטי מלא נוסף. על כן, לשיטתם, השארת החלטת בית המשפט המחוזי על כנה היא בבחינת סתימת הגולל על יכולתם לעמוד על זכויותיהם. לדבריהם, שיקולי הצדק בעניינם מקבלים משנה תוקף נוכח חולשתם הפיזית והכלכלית והעובדה שהם נוצלו על ידי המשיב 1, שהם ראו בו כמי שעל פיו יישק דבר. לגופו של עניין, המבקשים טוענים כי המשיבים ידעו על עריכת חוות הדעת השמאית ולא ביקשו לראותה או לחקור את השמאי, כפי שעולה מפרוטוקול בית הדין; כי גם אם קיים פגם, הוא אינו יורד לשורשו של עניין בנסיבות העניין; וכי נוכח נסיבותיהם המיוחדות ובהתחשב בסעיף 26(ב) לחוק הבוררות, שומה היה על בית המשפט להחזיר את עניינם לבית הדין, שלטענתם יכול היה לרפא את הפגם בנקל.

תמצית תגובת המשיבים

2.

המשיבים טוענים כי בקשה זו אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור שכן היא אינה חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. לטענתם, המבקשים עושים שימוש לא ראוי במצבם הפיסי על מנת לייצר נופך של "שיקולי צדק" לבקשתם, חרף העדרו הבולט של טעם זה. לגופו של עניין, המשיבים טוענים כי רכישת הדירה המשותפת נעשתה על דעתם המלאה של המבקשים תוך ליווי של עו"ד מטעמם; כי אין שחר לטענת המבקשים לפיה המשיבים ניצלו את מצבם או את טיב היחסים ביניהם לרעה; וכי לא נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ועל כן יש להשאירו על כנו מנימוקיו.

דיון והכרעה

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות .

4.

כידוע, בית משפט זה לא נעתר בקלות לבקשות רשות ערעור המופנות נגד החלטות ופסקי דין של בתי המשפט המחוזיים בענייני בוררות, והוא עושה כן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית , משפטית או ציבורית, החורגת מדלת אמות עניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים שבהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 7443/12 שרבט נ' שרבט , פסקה 7 (23.4.2013) ; רע"א 4665/14 וייל נ' עזריהו , פסקה 8 (23.10.2014) ].

5.

לא מצאתי כי המבקשים עברו משוכה זו והוכיחו עילה המצדיקה מתן רשות ערעור בעניינם. מבלי להקל ראש בטענת המבקשים בדבר מצבם הפיזי והכלכלי, שלדבריהם אינו מאפשר להם לעמוד בהליך משפטי מלא נוסף נגד המשיבים, קיים קושי להצדיק מסיבה זו בלבד היעתרות לבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי. לא אחת נתקלים בעלי דין בקשיים – פיזיים, כלכליים או אחרים – המקשים עליהם לנהל הליך משפטי. לשם כך פועלים מנגנונים לא מעטים – הן נורמטיביים והן לבר משפטיים – שתכליתם לאפשר במקרים הראויים לבעלי דין לעמוד על זכויותיהם חרף הקשיים השונים בהם הם נתקלים.

6.

למעלה מן הצורך, אציין כי גם לגופו של עניין לא מצאתי פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט נשען על פסיקתו של בית משפט זה המכירה באי מתן הזדמנות נאותה לבעל דין לעיין ולחקור חוות דעת של מומחה המבססת פסק בוררות בעניינו, כמקימה עילת ביטול לפסק הבוררות מכוח סעיף 24(4) לחוק הבוררות, הג ם שזו שמורה למקרים חריגים [ראו: ע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ , פ"ד מה(4) 497, 519-518 (1991); רע"א 9808/02 כץ נ' מילמן , פ"ד נח(2) 901, 908-907 (2004); סמדר אוטולנגי כרך ב בוררות – דין ונוהל 1033 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005); רע"א 6649/10 עו"ד יצחק אבישר נ' עו"ד שרונה גונן , פסקאות 19-18 (6.5.2012) ]. החלטתו של בית המשפט מבוססת על עילה זו כאמור, ומשכך לא ראיתי להתערב בה.

7.

סוף דבר, הבקשה נדחית בזאת.

8.

בנסיבות העניין, ולמרות דחיית הבקשה, לא ראיתי לפסוק הוצאות לחובת המבקשים.