פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 6203/97 כיפאיה עיסא ח'טיב - ומשפחתה נ. שר הפנים

ניתן ביום

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

העותרים עתרו להכרה בזכותם לישיבת קבע בירושלים. בג"ץ קבע כי לא היו בירושלים במועד הקובע ולכן אינם נכללים בהסדר ההומניטרי, וכי המועד אינו שרירותי. טענת ההפליה נדחתה מאחר שנבעה מטעות. העתירה נדחתה, והמשיבים הצהירו כי אין כוונה לגרש את העותרים, ובא כוחם יוכל לפנות ליועץ המשפטי של מפקד האזור.

העובדות

העותרים לא היו בירושלים במפקד 1967 ולא ב-31.12.72. לפי תצלומי אוויר, הבניין שבו התגוררו נבנה רק ב-1979. המשיבים בדקו את עניינם ודחו את בקשתם.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להכיר בזכותם של העותרים לישיבת קבע בישראל לאור מועד הקובע של 31.12.72?
  2. 2.האם המועד שנקבע (31.12.72) לצורך ההסדר ההומניטרי שרירותי?
  3. 3.האם קיימת הפליה כאשר בן משפחה קיבל היתר לישיבת קבע והעותרים לא?

הלכות

  1. 1

    המועד הקובע של 31.12.72 אינו שרירותי אלא נועד לאפשר שהייה לאחר מלחמת ששת הימים למי שחזר לירושלים.

    ״טעם זה נראה לנו סביר, ואיננו סבורים שהמועד שנקבע הוא שרירותי.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    טעות מנהלתית שהביאה למתן יחס שונה לבן משפחה אינה יוצרת הפליה המקימה זכות.

    ״טעות אינה יוצרת הפלייה המקימה זכות כלשהי.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ישיבת קבע
  • תושבות ישראלית
  • מלחמת ששת הימים
  • מפקד
  • טעות
  • תצלומי אוויר
  • ירושלים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט

העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק

בג"ץ

6203/97

בפני:

כבוד הנשיא א' ברק

כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן

כבוד השופט א' א' לוי

העותרים:

1. כיפאיה

עיסא ח'טיב - ומשפחתה

2. עבד-אל-ג'פור מחמד ח'טיב - ומשפחתו

3. פאטמה מחמד חילו חטיב- ומשפחתו

4. עבד אל דאיים מחמד חטיב-נומשפחתו

נ ג ד

המשיבים:

1. שר הפנים

2. מנהל מינהל האוכלוסין

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

תאריך הישיבה:

י"ד בכסלו התשס"ג

(19.11.2002)

בשם העותרים:

עו"ד הישאם אבו שחאדה

בשם המשיבים:

עו"ד יוכי גנסין

פסק-דין

העותרים מלינים על שאין מכירים בזכותם לישיבת קבע בישראל. עניינם נבדק על ידי המשיבים. מתברר כי הם לא היו בירושלים ב-1967 ואף לא ב-31.12.72. על פי תצלומי האוויר, בניינם נבנה רק ב-1979. בנסיבות אלה, אין העותרים זכאים להכרה בתושבות ישראלית. הם גם אינם נופלים לגדר ההסדר המדיני, שבסיסו הומניטרי, ואשר חל אך לגבי אלה שנמצאו בישראל אחרי 1967 ולפני ה-31.12.72. בא כוח העותרים מלין על שרירותו של המועד שנקבע (31.12.72). בדברי תשובתה ציינה גב' גנסין, כי הטעם המונח ביסוד מועד זה הינו פרק זמן מסויים לאחר מלחמת ששת הימים, שמאפשר למי שלא היו בירושלים בעת המפקד שלאחר מלחמת ששת הימים, אך חזרו אליה לאחר מכן, להישאר בה. טעם זה נראה לנו סביר, ואיננו סבורים שהמועד שנקבע הוא שרירותי. בא כוח העותרים מוסיף ומלין כי העותרים הופלו לעומת בן משפחתם, שקיבל היתר לישיבת קבע. עניין זה נבדק, ומסתבר שמקורו בטעות. טעות אינה יוצרת הפלייה המקימה זכות כלשהי.

התוצאה היא כי דין העתירה להידחות. רשמנו לפנינו הודעת באת כוח המשיבים, כי לעת הזאת אין כל כוונה לגרש את העותרים אל מחוץ לישראל. מודעים אנו לקשיים שהם נתקלים במעברים מירושלים לאזור ומהאזור לירושלים. עניין זה צריך למצוא פתרונו בהסדר ראוי עם מפקד האזור. בעניין זה הצהירה בפנינו באת כוח המשיבים, כי בא כוח העותרים יוכל לפנות ליועץ המשפטי של מפקד האזור, אשר בלב פתוח ישתדל למצוא פתרון מעשי לבעייתם, ככל שהמצב הביטחוני יאפשר זאת.

העתירה נדחית.

ניתן היום, י"ד בכסלו התשס"ג

(19.11.2002), בפני באי כוח הצדדים.

ה נ ש י א ש ו פ

ט ת ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בגץ 6203/97

הלכות

  1. 1המועד הקובע של 31.12.72 אינו שרירותי אלא נועד לאפשר שהייה לאחר מלחמת ששת הימים למי שחזר לירושלים.
  2. 2טעות מנהלתית שהביאה למתן יחס שונה לבן משפחה אינה יוצרת הפליה המקימה זכות.