רע"א 6222/13משה סטרוגנו עו"ד נ. שלמה שרבט

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.7.2013 (ע"א 36496-10-12, השופט הבכיר ג' גינת ). בפסק דין זה התקבל ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 15.7.2012 (תא"ק 44323-06-11, השופט מ' סובל ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש, שהוא עורך דין במקצועו, הגיש כנגד המשיב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום שכר טרחה בסך של 146,706 שקל, עבור שירותים משפטיים שהעניק למשיב. התביעה נסמכה על הסכם, מיום 10.9.2010, שעליו חתום היה המשיב בלבד. מאחר וטענות הצדדים נוגעות ללשון ההסכם, הוא מובא להלן במלואו:

"הואיל: והלקוח מעוניין להפקיד את מלאכת הטיפול השוטף בענייניו האישיים והעסקיים החל מתאריך 10/9/10 בארץ וחלק בחו"ל;

והואיל: ועורך הדין מסכים לקבל על עצמו ייצוג וטיפול בענייניו של הלקוח;

לפיכך הוסכם בין הצדדים כדלקמן:

שכ"ט ישולם באחוזים בסך 50% מכל עסקה שתיחתם מכל סוג שהוא + מע"מ, לא כולל הוצאות.

לחלופין ובאם לא תיחתם עסקה עד לתאריך 30/2/11 או תאריך מאוחר יותר שיוחלט ע"י עו"ד יקבל עורך הדין שכ"ט בסך 5,000 דולר ארה"ב בגין כל החודשים שעבד החל מתאריך 10/9/10 ועד להחלטה לקבל שכ"ט ולא אחוזים מהעסקאות.

בקרן הגידור שתוקם ע"י הלקוח ו/או מי מטעמו יהיה עורך הדין רשאי לתשלום חודשי בסך 1% מהג'נרל פרטנרס בגין עבודה שוטפת בקרן וסך של 50% מרווחי הלימיטד פרטנרס, ידוע לצדדים כי סך של 20% מרווחי המשקיעים בקרן יועברו ללימיטד פרטנרס ומתוך זה ישולם 50% לעורך הדין ע"י הלקוח.

לראיה באנו על החתום היום 10/9/10.

I certify that the above document translated to me into English and I signed it voluntarily after understanding the above."

3.

טענותיו המרכזיות של המשיב כנגד התביעה היו טענות של טעות או הטעיה. המשיב טען כי הוא אינו דובר עברית ברמה המאפשרת קריאה של קטעים שלמים, ובפועל חתם על המסמך מבלי שקרא אותו, כאשר היה נתון בלחץ זמן ונזקק לייצוג משפטי דחוף. הוא הוסיף וטען, כי המבקש הסביר לו במעמד החתימה שמדובר ביפוי כוח שנדרש לצורך ייצוגו, מבלי שהבהיר לו את תנאי התשלום. מנגד, טען המבקש, בין היתר, כי הוא תרגם עבור המשיב את נוסח ההסכם, ולדבריו חתימת המשיב על ההסכם, בצירוף התוספת באנגלית לו, מעידה על כך.

4.

בית משפט השלום דחה את טענותיו של המשיב בעניין הטעות וההטעיה, ובהמשך לכך קיבל את התביעה. בפסק דינו של בית המשפט השלום נקבע כי אין המשיב יכול להיבנות המטענה כי הוא אינו קורא עברית, וזאת הן בהתחשב במשפט באנגלית שהוסף בתחתית הנוסח הכתוב לצד החתימה והן בשל ההלכה הפסוקה הקובעת כי מי שאינו מסוגל לקרוא מסמך נושא בנטל להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו על ידי אדם שמהימן עליו ולכן לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב (בהפנייה לע"א 84/80 קאסם נ' קאסם , פ"ד לז(3) 60 (1983) ולע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו , פ"ד נד(2) 559 (2000)).

5.

עם זאת, בית משפט השלום קיבל את הטענה לפיה "ניסוחו של החוזה אינו ברור", וזאת הן בכל הנוגע לתקופה שהתשלום ניתן בגינה והן לגבי שיטת החישוב של שכר הטרחה. על כן, פנה בית המשפט המחוזי לפרשנות החוזה על פי אומד דעתם של הצדדים, כפי שזה משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ובהתחשב בכלל המורה על פרשנות לרעת מנסח החוזה (המבקש).

6.

בסיכומו של דבר, התקבלה התביעה באופן חלקי, והמשיב חויב לשלם למבקש סך של 124,975 שקל.

7.

המשיב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, וזה קיבל כאמור את ערעורו.

8.

בית המשפט המחוזי השתית את פסיקתו על חובת הנאמנות המוגברת החלה על המבקש, כעורך דינו של המשיב, ולא כל שכן בנסיבות שבהן הסכם שכר הטרחה נערך בשפה שהלקוח אינו שולט בה באופן מלא. בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן לקבל את טענתו של המבקש לפיה הוא תרגם את הסכם שכר הטרחה למשיב, וזאת בשים לב לכך שלא נמצאה ראיה לכך שהדבר אכן נעשה, כמו גם באשר לנוסחו של התרגום. בהמשך, ציין בית המשפט המחוזי כי מן הראוי שהסכם שכר טרחה ייערך וייחתם בשפה בה שולט הלקוח, ולכל הפחות, כאשר ההסכם נעשה בשפה שהלקוח אינו שולט בה היטב שהתרגום שנערך יצורף להסכם. בית המשפט המחוזי הדגיש כי לדברים אלו חשיבות בנסיבות העניין לא רק בשל העובדה שמדובר בהסכם בנושא שכר טרחה עם לקוח שאינו שולט היטב בשפה העברית, אלא בעיקר משום שנוסח ההסכם בעייתי ולא חד משמעי. בהמשך לכך, הורה בית המשפט המחוזי על קבלת הערעור וביטול פסק דינו של בית משפט השלום. בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו זה של בית המשפט המחוזי.

בקשת רשות הערעור

9.

לטענת המבקש, פסק דינו של בית המשפט המחוזי סותר עקרונות מושרשים במשפט הישראלי, ובהם ההעדפה של מסמך בכתב על טענה בעל-פה (לפי סעיף 80 סיפא לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמני) ואי-שמיעתן של טענות כנגד הסכם המועלות על-ידי צד שלא קרא אותו ולא ידע על מה חתם (בהפנייה לע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור , פ"ד יט(2) 113, 117 (1965)). על כן, המבקש סבור כי בקשתו מקיימת את התנאים שנקבעו ברע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: עניין חניון חיפה ), בשים לב לכך ששאלת מעמדם של מסמכים בכתב ומשמעות החתימה עליהם הן סוגיות בעלות השלכות רוחב, כמו גם לכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי סוטה, כך נטען, מהלכות מושרשות במשפט הישראלי. הוא מוסיף וטוען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי פותח דרך להתנערות שלא כדין מהתחייבויות מצדם של אנשים רבים החיים במדינת ישראל והשפה העברית אינה שגורה בפיהם.

10.

ביום 1.10.2013 הוריתי על מתן תשובה לבקשת רשות הערעור, וזו הוגשה ביום 28.10.2013. לשיטתו של המשיב דין הבקשה להידחות הן מחמת כך שאינה עומדת במבחנים למתן רשות ערעור בגלגול שלישי והן לגופה. ראשית, הוא סבור כי לכל היותר ניתן לומר שטעה בית המשפט המחוזי ביישומו של הדין, וטעות מסוג זה אינה מצדיקה הענקתה של רשות ערעור. שנית, המשיב מדגיש את הנסיבות הקונקרטיות של המקרה, ובהן: העובדה שהמבקש היה מודע לכך שהמשיב אינו קורא עברית; עריכתו של מסמך שכר הטרחה בשפה העברית למרות שכל שאר ההתכתבויות בין הצדדים נעשו אך ורק באנגלית; נוסחו הבלתי מובן של ההסכם, כפי שקבע אף בית משפט השלום מספר פעמים; וכן העובדה שבכל מהלך התקופה שבה היה קשר בין המבקש למשיב, מעולם לא דרש המבקש שכר טרחה על בסיס ההסכם או פרשנותו לו, כפי שזו באה לידי ביטוי בכתב התביעה. שלישית, המשיב דוחה את טענות המבקש לפיהן בית המשפט המחוזי קבע "הלכה חדשה", וטוען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הסתמך על עקרונות שהוכרו בפסיקה לפיהם מוטלת על עורך דין העורך הסכם שכר טרחה לנסחו באופן ברור וכן שניסוח בעייתי אמור לפעול כנגד מנסח המסמך (בהפנייה לרע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

נ' מוריאנו , פ"ד מח(4) 7, 76 (1994) ורע"א 3740/08 גרנד האוז בע"מ נ' פויכטונגר , פסקה 10 (15.9.2008)). המשיב מוסיף כי המשפט הישראלי מעולם לא קיבל את הגישה הפורמליסטית הקיצונית הגורסת כי חתימה על מסמך כתוב מהווה תמיד סוף פסוק (בהפנייה לע"א 413/79 אדלר נ' מנצור , פ"ד לד(4) 29 33 (1980) (להלן: עניין אדלר ) וע"א 423/75 בן נון נ' ריכטר , פ"ד לא(1) 372 (1976)).

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, נחה דעתי כי דינה להידחות. כידוע, בית המשפט לא ייעתר לבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אלא באותם מקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית כללית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים למחלוקת (ראו: עניין חניון חיפה ).

12.

תחילה, יש להדגיש כי בכל הנוגע לטענות אותן העלו הצדדים באריכות לגופו של עניין, הנוגעות לקביעות עובדתיות, הרי שדין הבקשה להידחות, מאחר שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות קונקרטיות, ולבטח לא במסגרת ערעור בגלגול שלישי (ראו למשל: רע"א 356/12 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' עידה, בפסקה 8 (11.3.2012)). בדומה לכך, גם טענות הנוגעות לאופן פרשנותו הראוי של חוזה קונקרטי אינן מהוות עילה להענקת רשות ערעור בגלגול שלישי, משאין מדובר בעניין החורג מעניינם של הצדדים (ראו למשל: רע"א 7551/09 בן אבי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (31.12.2009)). במקרה דנן, עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מלמד כי הקביעות הכלולות בו התייחסו לצירוף הנסיבות המיוחד שנדון בפניו – בהתייחס להסכם שנוסחו אינו ברור, ואשר ביחס אליו נוסח התרגום שלו לאנגלית הוא בעל חשיבות מיוחדת. בשים לב לכך, פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא קבע כל "הלכה כללית", אלא נדרש להחלת ההלכות הקיימות על נסיבותיו הייחודיות של העניין, ועל כן לא ניתן לומר שהבקשה דנן עומדת באמות המידה שנקבעו להענקתה של רשות ערעור בגלגול שלישי.

13.

למעלה מן הצורך, אציין כי לצד העמדה העקרונית – הנכונה כשלעצמה – לפיה על אדם מוטלת אחריות לקרוא או לוודא תוכנו של מסמך שהוא חותם עליו, יש לתת את הדעת גם על הכללים הנוגעים לכך שאדם יכול לסמוך על אדם הקרוב לו או חב כלפיו חובות אמון (ראו והשוו: עניין אדלר , בעמ' 39-38 (1980)). אין צריך לומר, כי עורך דין המחתים לקוח על הסכם שכר טרחה, ולא כל שכן לקוח שאינו שולט בשפה העברית, חייב כלפיו בחובה מוגברת לוודא כי הוא יודע ומבין את תוכנו של המסמך שעליו הוא חתום, וזאת מכוח חובת הנאמנות של עורך הדין כלפי לקוחו (ראו: סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961).

14.

סוף דבר: דין בקשת הערעור להידחות. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 שקל.